עב' (ירושלים) 2779/05 – אדרי זוהרה נ' רשת גני ילדים של אגודת ישראלמחוזי עבודה ירושלים
עב' (ירושלים) 2779/05
אדרי זוהרה
נ ג ד
רשת גני ילדים של אגודת ישראל
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
[20.07.2008]
כבוד השופטת שדיאור שרה
נציג ציבור סנדובסקי דוד
נציג ציבור חיימוביץ' אברהם
בשם התובע – עו"ד שמלה אברהם
בשם הנתבע – עו"ד יפה צור
פסק דין
1. בפני בית הדין תביעת התובעת כנגד הנתבעת לזכויות המגיעות לה, מכוח חוזרי הוראות מנכ"ל משרד החינוך לעניין עובדי הוראה, תקנות חינוך ממלכתי מוסדות מוכרים, והסכמים קיבוציים החלים לטענתה, גם על הנתבעת וכן תביעתה לפיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים ולגמול השתלמות, ופיצויי בגין וותק שהופחת. עוד טענה התובעת כי קיזוזים שבוצעו במשכורתה עקב תכנית ההבראה של הנתבעת, בוצעו שלא כדין.
2. הנתבעת, רשת גני הילדים של אגודת ישראל (ע.ר.) (להלן: "הנתבעת"), טוענת כי חוזרי הוראות מנכ"ל משרד החינוך, תקנות חינוך ממלכתי וההסכמים הקיבוציים אינם חלים עליה ולכן התובעת אינה זכאית לזכויות על פי הוראות אלו, וכי כל הזכויות להן זכאית התובעת שולמו לה במלואן. לגבי הסכומים שקוזזו משכרה, טענה הנתבעת כי נוכו כדין מאחר ונעשו על פי הוראות תכנית ההבראה בה היא מצויה.
העובדות
3. התובעת עבדה בנתבעת במשרה מלאה מיום 1.9.90 ועד ליום 31.08.05, המועד בו פיטוריה נכנסו לתוקף.
4. התובעת עבדה כגננת רכזת.
5. הנתבעת הינה עמותה רשומה המפעילה רשת גני ילדים בפריסה ארצית.
6. בשנת 2002 הופחתה תקופת הוותק שנזקפה לתובעת מ-16 שנים ל-12 שנים, וזאת ללא כל הנמקה, אסמכתא או הודעה מראש.
7. הנתבעת ביטחה את התובעת בביטוח מנהלים תגמולים.
8. הממצאים באשר למצבה הכלכלי של הנתבעת, מפורטים בהחלטתה של כב' השופטת נטע רות בתיק עב (ת"א) 5646/03 שמחה בוסי ואח' נגד הנהלת רשת גני אגודת ישראל (להלן: "עניין בוסי") מיום 31.8.03 ורלבנטים גם להחלטה זו.
המחלוקת
1. האם חלים על הנתבעת הוראות חוזרי מנכ"ל משרד החינוך לעניין עובדי הוראה, תקנות חינוך ממלכתי מוסדות מוכרים וההסכמים הקיבוציים.
2. מהו הסכום אותו שילמה נתבעת לתובעת בגין פיצויי פיטורין והאם נותרה יתרה לתשלום בגין רכיב זה. ככל שכן, האם לתובעת קמה זכות לפיצויי הלנה.
3. האם הקיזוזים שנעשו משכרה של התובעת נעשו כדין והאם הם היו במסגרת צעדי ההבראה שגובשה ואושרה על ידי משרד החינוך.
4. מאיזה מועד זכאית התובעת לגמול השתלמות והאם הפסקת תשלומי הגמול היתה כדין.
5. האם ביטוח המנהלים היה כדין או שיש חובה לבטח את התובעת בתכנית פנסיה הכוללת גם פיצויי פיטורים.
6. האם התובעת זכאית לתשלום בגין ביגוד.
7. האם נותרה יתרת דמי הבראה לתשלום.
8. מהו הוותק המגיע לתובעת לגבי התקופות הרלבנטיות והאם החישוב שנערך בתלושי השכר היה כדין, האם הופחת כדין ומה משמעות הוותק מבחינת התשלומים השונים.
9. האם הקיזוז של עידוד צמיחה היה כדין.
10. מאיזה מועד התובעת היא גננת בכירה ומה המשמעות הכספית של קביעה זו, ומאיזה מועד היא זכאית לתוספת תואר ראשון.
הכרעת הדין
1. הנתבעת הינה מוסד מוכר כמשמעו בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי התשי"ג – 1953, ופעילותה מוסדרת בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות חינוך מוכרים) התשי"ג – 1953 (להלן: "התקנות"), המפרטות את תנאי ההכרה במוסדות לא רשמיים, הפיקוח, הניהול, הנהגת תכנית היסוד בהם ותמיכת המדינה בתקציביהם.
2. התובעת טוענת כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך ומכוח הסכם זה הינה זכאית למכלול של זכויות הקבועות בהסכם. התובעת מבססת את טענתה כי על הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי, מאחר שהיא מוסד מוכר שאינו רשמי, המתוקצב על ידי משרד החינוך, ואחד התנאים להכרה בו כ"מוסד מוכר" הוא כי משכורות המורים והעובדים בבית הספר יהיו לפי השיעורים והכללים במוסדות חינוך רשמיים.
התובעת טוענת כי מאחר ולתובעת הסכם (הראשון) להפניה לעבודה בגן, בו נכתב כי שכרה ישולם בהתאם לטבלת השכר והתנאים הסוציאליים הקבועים בטבלת השכר של משרד החינוך, ובערך של 90% מטבלה זו (נספחים א' ו-ב' לסיכומי התובעת), ניתן להסיק כי הנתבעת פעלה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה וכי אלו מחייבים אותה.
הנתבעת טוענת כי למרות היותה מוסד מוכר, לא חלים עליה ההסכמים הקיבוציים בתחום ההוראה, שכן אין הסכמים אלו חלים על מוסדות חינוך פרטיים מוכרים.
3. לאור טענות הצדדים, ומאחר ואין מחלוקת כי הנתבעת הינה מוסד מוכר (ר' סעיף 78 לסיכומי הנתבעת ואילך), בית הדין ידון בשאלה האם על הנתבעת חלים הסכמי השכר של הסתדרות המורים והגננות.
האם ההסכם הקיבוצי חל על הנתבעת מאחר שהיא "מוסד מוכר"?
4. התובעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה, כי הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך, חלות על תנאי עבודתה בנתבעת, כפי שנפרט להלן.
5. ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך נחתם בין ממשלת ישראל והרשויות המקומיות מצד המעסיקים ובין ארגוני המורים בישראל מצד העובדים. אין חולק, כי הנתבעת אינה משתייכת לאחד מהגופים שהינם צד להסכם הקיבוצי.
בדבע נה/140-3 מרכז כנה מאיר לתרבות נוער וספורט בע"מ נ' יהודית שרף, עבודה ארצי, כרך כח (5), 232 קבע בית הדין הארצי, כי על פי סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה והחינוך שנחתם בין הממשלה, הרשויות המקומיות, וארגוני המורים, חל רק על עובדים בשירות המדינה והרשויות המקומיות.
סעיף 4 להסכם קובע את תחולתו כדלקמן:
"3.1 הסכם זה יחול על כל העובדים המועסקים בשירות המועסקים, המדורגים בדירוג עובדי הוראה (להלן "עובדי הוראה")
3.2 מוסכם כי ממשלת ישראל תפעל ליישום הוראות הסכם זה גם על עובדי ההוראה המועסקים ב'בעלויות', מכוח היותה המפקחת והמתקצבת של בעלויות אלה…"
(הוראות תחולה דומות נקבעו בסעיף 2 להסכם מיום 8.9.98, ובסעיף 2 להסכם 94-96).
6. מסעיף תחולה זה, ניתן ללמוד כי הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על עובדי ההוראה המועסקים במוסדות חינוך פרטיים מוכרים ושממשלת ישראל צריכה לפעול ליישום הוראות ההסכם, על עובדי הוראה המועסקים במוסדות פרטיים (על כך ר' עב 1522/04 בלומה הרציג – גני ילדים ומעונות יום בית יעקב, ניתן ביום 5.7.07).
נוסף לכך, התובעת לא הצביעה על הוראות אחרות בהסכם הקיבוצי מהן ניתן ללמוד, כי ההסכם הקיבוצי חל גם על עובדי הוראה המועסקים במוסדות חינוך פרטיים מוכרים.
7. בדב"ע מא 111-3 "תדיראן" תעשיות ישראל לאלקטרוניקה בע"מ נ' עמוס עטייה, פד"ע כרך יג, עמ' 281 התייחס בית הדין הארצי לשאלת התערבות בתוכן הסכם קיבוצי, בקשר לתחולתו:
"ברור שעניין היקפו של 'הסכם קיבוצי מיוחד' (סעיף 15 לחוק) ועניין 'היקפו של הסכם קיבוצי כללי' (סעיף 16 לחוק) היינו: מי הם המעבידים ומי הם העובדים שעליהם יחול הסכם קיבוצי – הם מהעניינים שבמובהק שייכים לתחום 'תוכנו' של הסכם קיבוצי. מכאן שהאמור עד כאן לעניין 'לא תעשה', ולעניין אי-התערבותם של בתי משפט בתוכנם של הסכמים קיבוציים, תופס גם לפירוש ליישום של הסעיפים 15 ו-16 לחוק הסכמים קיבוציים."
8. הלכה היא, כי בית הדין אינו מתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי ולפיכך לא יחיל את ההסכם הקיבוצי על מוסדות חינוך פרטיים, שמלכתחילה, הצדדים להסכם לא התכוונו להחילו עליהם.
כאן המקום לציין, כי הדרך להחיל זכויות שנקבעו בהסכמים קיבוציים על עובדים שלא נכללו בהסכם הקיבוצי היא באמצעות צו הרחבה (סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957). מטרת צו ההרחבה להשוות את תנאי העבודה בענף ולהעניק גם למי שאינו משתייך לארגונים שהתקשרו בהסכם הקיבוצי את היתרונות הנובעים ממנו לבעלי ההסכם (ע"א 53/71 צבי רוזן נ' יחזקאל ליזרוביץ פ"ד כו(1) 48).
שר העבודה והרווחה בחר שלא להרחיב את ההסכם הקיבוצי על כל העובדים בענף ההוראה והחלת ההסכם הקיבוצי על הצדדים במקרה דנן, מנוגדת למטרת המחוקק.
9. אין כל תחולה של ההסכם הקיבוצי על מי שאינו צד להסכם, אלא במקרה שבו המוסד הצטרף להסכם הקיבוצי בכתב דרך רשם ההסכמים הקיבוציים, או בדרך של אימוץ ההוראות מכוח התנהגות ונוהג לאורך שנים.
כך לדוגמא קבע בית הדין הארצי, כי למרות שלא הוכח שההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך חל על מעסיקים פרטיים של עובדי הוראה, מכוח הנוהג, המועד למתן הודעת פיטורים הוא עד ליום 31 במאי בכל שנה, כפי שנקבע למורים המועסקים בשירות המדינה (דיון לה/5-3 נורית פריד נ' מכון בית יעקב למורות פד"ע ו 113 ; דב"ע לא/23-3 חנה מנצ'ק נ' המרכז לחינוך העצמאי, פד"ע ג 337).
10. במקרה דנן, לא הוכח כי הנתבעת הצטרפה להסכם הקיבוצי בדרך של אימוץ ההוראות מכוח התנהגות או נוהג לאורך שנים.
אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי ההסכם הקיבוצי חל על הנתבעת, מאחר שהיא מוסד מוכר שאינו רשמי, המתוקצב על ידי משרד החינוך, ואחד התנאים להכרה בו כ"מוסד מוכר" הוא כי משכורות המורים והעובדים בבית הספר יהיו לפי השיעורים והכללים במוסדות חינוך רשמיים.
11. מתקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) התשי"ג-1953, עולה כי כוונת המחוקק היתה להשוות את תנאי שכרם של עובדי הוראה במוסדות מוכרים לעובדי הוראה במגזר הציבורי. אולם, תקנה זו אינה מחילה את הוראות ההסכם הקיבוצי, על כל תנאי ההעסקה ותנאי השכר הקבועים בו, על עובדי הוראה במוסדות פרטיים מוכרים.
12. התובעת טוענת כי הוראות משרד החינוך חלות על הנתבעת גם מכוח נוהג, שכן נאמר לה כי הנתבעת מעסיקה אותה על פי כל התנאים של משרד החינוך (עמ' 8, ש' 14-18). אמנם, הוכח בפנינו כי התובעת קיבלה את שכרה על פי טבלת השכר של משרד החינוך בערך של 90% (סעיף 16 לכתב ההגנה, נספחים ב' ו-ז' לסיכומי התובעת וכן ראיות ההזמה שצורפו להודעת התובעת מיום 17.6.07), אולם אין הדבר מוביל למסקנה כי כל הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על הנתבעת.
13. הסכם העבודה ותנאי השכר של התובעת, קובע כי משכורתה תיקבע "בהתאם לדרגה שתאושר לך, ובכפוף לטבלת השכר והתנאים הסוציאליים, כולל חברות בקרן תגמולים, (שהינה תכנית חלופית לפנסיה), הנהוגים ברשת גני הילדים של אגודת ישראל." (נספח לכתב ההגנה, דגש שלי – ש.ש.).
אף אם הנתבעת אכן אימצה בפועל הוראות מסוימות מהוראות ההסכמים הקיבוציים על עובדיה, למשל אימוץ טבלת השכר של משרד החינוך, אנו סבורים כי אין בכך כדי להוכיח אימוץ מלא של ההסכם הקיבוצי, כטענת התובעת, ואימוץ הוראות כלליות אלה בדבר השכר, אינה מלמדת כי הנתבעת החילה על עובדיה את ההסכם הקיבוצי כמסגרת הנורמטיבית מחייבת וזאת בנוסף לכך כי חוזה העסקה אינו קובע כי תנאי העסקתה יקבעו לפי הוראות משרד החינוך כלל.
14. הפסיקה קובעת כי הוכחת נוהג חייבת להיות חד משמעית וודאית וקיומו של נוהג טעון הוכחה ברורה (ע"ע 384/03 פיש הנדלר ואח' נ' קואופרטיב הנמל החדש בע"מ ואח', ניתן ביום 4.1.06).
מאחר והתובעת לא הציגה בפנינו כל מסמך או ראיה ממנו ניתן ללמוד כי הנתבעת אימצה באופן מלא את הוראות משרד החינוך לגבי תנאי העסקת עובדיה, לא ניתן לדעתנו להסיק משימוש בטבלת השכר של משרד החינוך לעובדי מוסדות אלו, על תחולת ההוראות כולן ולפיכך אין בידינו לקבל את טענת התובעת.
15. הדרישה של משרד החינוך, כי מוסדות החינוך המוכרים יפעילו את הכללים הנהוגים כלפי מוסדות רשמיים היא בהתאם לקבוע בתקנה 3(א)(6). אולם, הדרך להשיג את היעד של השוואת השכר צריכה להיעשות בדרך של פיקוח באמצעות משרד החינוך, תוך קביעה ברורה וחד משמעית מהם תנאי השכר ותנאי העסקה שהמוסדות הפרטיים צריכים ליישם, ותוך איום בביטול ההכרה וביטול קבלת התקציבים ממשרד החינוך.
לא ניתן באמצעות התקנה להחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על מוסדות חינוך פרטיים מוכרים.
16. זאת ועוד, בעתירה שהוגשה לבג"צ שעסקה בשאלת החלתו של יום חינוך ולימודי העשרה על מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים סקר בג"צ, בין היתר, את ההבדלים בין מוסדות חינוך רשמיים ומוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים וקבע כדלקמן:
"כללם של דברים: בתי-ספר "רשמיים" הם במדינה ובצדם בתי-ספר "מוכרים" לא רשמיים. בתי-ספר "רשמיים", החוק וחקיקת-המשנה מסדירים את ענייניהם למן המסד ועד הטפחות: את נושאי הקמתם, החזקתם, מימונם, תכנית הלימודים שתהיה בהם ועוד כל כיוצא באלה נושאים ונושאי-המשנה הנצרכים להסדרת קיומו ולפעילותו של בית-ספר. שלא כמותם של בתי-הספר ה"רשמיים" הם בתי-הספר ה"מוכרים" ולא רשמיים, שלעניינם אין החוק מסדיר בגופו את דרכי הקמתם, את אופן החזקתם ועוד כל כיוצא באלה נושאים הכרוכים בהם. כל שעושה החוק אינו אלא זה, שמסמיך הוא את שר החינוך להתקין תקנות לדרכי ההכרה במוסד-חינוך להיותו מוסד-חינוך מוכר, להנהגת תכנית לימודים בו, להנהלתו, לפיקוח עליו ולתמיכת המדינה בו. וכל מוסד-חינוך המבקש הכרה בו, חייב להוכיח כי אכן עומד הוא בדרישות להכרה אשר-על-כן ראוי הוא להכרה.
על דרך הכלל – וככל כלל גם כלל זה אינו מדויק כל-כולו – ניתן לדמות את מארג הוראות-הדין החלות על בתי-ספר רשמיים כמצבור של נורמות, מצבור שממנו נמשך צינור-מוליך-נורמות אל מצבור אחר והוא מצבור הנורמות החלות על בתי-הספר המוכרים הלא רשמיים. שר החינוך ממונה על הולכת הנורמות – נורמות-מסגרת ונורמות ספציפיות – ממצבור ראשון אל מצבור שני, על ויסות הולכתן של נורמות, ועל שינוי נורמות העוברות בצינור, על-פי הצורך והעניין. נורמות החלות על בתי-ספר "רשמיים" לא תחולנה מעצמן על בתי-ספר מוכרים לא רשמיים, אלא אם יוליך אותן השר באותו צינור-מוליך-נורמות, וככל שיוליך אותן. לשון אחר: השר הוא שיחליט אילו נורמות תעבורנה בצינור-מוליך-הנורמות ואילו נורמות לא תעבורנה. ואלו שתעבורנה – כיצד תעבורנה ואילו שינויים יתחוללו בהן". (דגש שלי – ש.ש.)
17. עוד קבע בג"צ בעניין התקציב המוענק למוסדות מוכרים לא רשמיים כך:
"חד וחלק: מוסד-חינוך מוכר לא רשמי לא קנה זכות לתמיכת-ממון מטעם המדינה. השאלה אם מוסד-חינוך מוכר יזכה בתמיכה – ואם יזכה: באיזה שיעור יזכה – נתונה לשיקול-דעתו של השר, והשר יחליט בשאלת התמיכה לאחר שיבחן את בקשת התמיכה לגופה….
למותר לומר כי ההבחנה בין בתי-ספר רשמיים לבין בתי-ספר מוכרים לא רשמיים – שֶׁאֵלֶּה זכאים למימון מלא מתקציב המדינה ואלה אינם זכאים למימון מכוח-חוק – הבחנה היא שאין עמה הפליה"
(בג"צ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נ' שר החינוך פ"ד נד(3) 69).
מבג"צ זה, אנו למדים כי הנורמות והכללים החלים על מוסדות חינוך ממשלתיים אינם חלים על מוסדות חינוך פרטיים מוכרים ואף מכך ניתן להקיש לעניינו, כי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף ההוראה והחינוך אינם חלים על מוסדות מוכרים לא רשמיים.
18. סיכומו של דבר, קובעים אנו כי ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך במלואו וכלשונו, אינו חל על הצדדים באופן אטומטי וטענות התובעת לעניין זה, נדחות.
תביעת התובעת לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי
19. לטענת התובעת הינה זכאית למכלול של זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף ההוראה והחינוך ובין היתר לשכר משולב, תגבור הוראה, גמול ריכוז וותק ריכוז, גמול השתלמות, תוספת יוקר וביגוד.
20. משקבענו כי ההסכם הקיבוצי בענף ההוראה לא חל במלואו על הצדדים, נבדוק כל רכיב לגופו ומכוח איזו עילה ומקור משפטי יש להחילו או לדחותו, לפי העניין.
קרן השתלמות והפרשות לביטוח מנהלים
21. התובעת טוענת כי הנתבעת לא דאגה לבטח אותה בהסדר פנסיה מקיפה, כאמור בחוזר נג/10 מיום 17.5.93.
הנתבעת טוענת כי עד לחודש 8/05 שולמו במלואם ההפרשות לקרן ההשתלמות ולקופת הגמל (נספח ג' לכתב ההגנה).
עוד טוענת התובעת כי ביטוחה בקופת גמל, אינו יכול לבוא במקום ביטוחה בקופת פנסיה.
22. התובעת בעדותה אישרה כי חתמה על טפסים להצטרפות לקרן הפנסיה בה בוטחה (נספח יח' לסיכומי הנתבעת):
"ש. את מקבלת תלוש שכר ורואה את ההפרשות לקרן פנסיה
ת. כן
ש. את מקבלת דיווחים שנתיים מחברת הביטוח
ת. כן. פעם בשנה
…
ש. יש סכומים שלא הועברו לחברת הביטוח
ת. אני יודעת שהועברו באיחור."
(עמ' 15, ש' 23 ואילך).
עולה איפוא כי ישנו הסכם בין התובעת לנתבעת בדבר עיגון הקרן בה תבוטח והזכויות המבוטחות בה. דוחות נשלחו מהקרן מעת לעת ולכן אין זו ידיעה בדיעבד, כי אם במהלך תקופת העבודה, ויש לראות בהסכם זה כמחייב את שני הצדדים. לפיכך, אם וככל שהתובעת זכאית להפרשים, יהיו הם לפי ביטוח זה.
23. הוצג בפנינו דו"ח תשלומים למבוטח של חברת מגדל עבור התובעת (נ/1). מעיון בדו"ח זה עולה כי לתובעת הופרשו תגמולים מיום 25.4.96 ועד ליום 16.10.05 וגם אם בתקופות מסויימות לא הופרש סכום לקרן, לאחר מכן הושלמה יתרת הסכום (למשל בשנת 2003).
עם זאת, מדו"ח התגמולים עולה כי בשנת 2002 לא בוצעו כלל הפרשות תגמולים ולפיכך על הנתבעת לשפות את התובעת בסכומים אותם היה עליה להפריש לקרן, בגין שנת 2002.
24. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת בגין הפרשות התגמולים לשנת 2002 בסך 596 X 12 = 7,152 ₪.
דמי הבראה וביגוד
25. התובעת טוענת כי לא שולמו לה דמי הבראה משנת 2001.
הנתבעת טוענת להתיישנות התביעה באשר לשנים שלפני 2004. כמו כן, הנתבעת מאשרת כי בשנים 2004-2005 לא שולמו דמי הבראה לכלל עובדיה עקב קשיים כלכליים מהותיים והימצאותה בתהליך הבראה (סעיף 125 לסיכומיה).
26. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת כי תביעתה של התובעת לדמי הבראה התיישנה. בעניין בוסי נקבעו הממצאים הבאים, היפים גם לענייננו:
"7. על מנת לאפשר את המשך הפעלתה של המשיבה באמצעות מימון שמקורו במשרד החינוך, גובשה תוכנית הבראה שכללה בתחילתה סגירת גנים קטנים ובלתי ריווחים, צמצום בהוצאות הנהלה וכלליות וניסיון למיצוי ההכנסות ממשרד החינוך. אלא שעם הזמן ובשלהי שנת 2002 התחוור, שללא קיצוץ בשכר העובדים לא יהיה ניתן להגיע לאיזון תקציבי. זאת שעה שמשרד האוצר התנה את המשך המימון הממשלתי באיזון תקציבי ואף בקיומו של עודף שיאפשר עם הזמן לכסות את החוסר הקיים בקופת הפיצויים .
8. לאור האמור, נבחנו מספר חלופות והתקבלה החלטה, שאף הוצאה אל הפועל בחודש אפריל 2003, בדבר קיצוץ של 10% בשכרם של כלל עובדי המשיבה לתקופה של שנה וחצי ודחיית תשלומי ההבראה והביגוד…"
(דגש שלי – ש.ש.)
דהיינו, תשלומי ההבראה נדחו אך לא בוטלו.
בעניין זה ר' גם דמ (ב"ש) 1338/05 ממן דבורה נ' רשת הגנים של אגודת ישראל, 2006.
27. עוד נפסק, כי אי-תשלום דמי הבראה במועדם עקב המצוקה הכלכלית אליה נקלעה הנתבעת, לכשעצמה, אין בה כדי לשלול זכותה של התובעת לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו אמורה היתה הנתבעת לשלם לתובעת את דמי ההבראה להם זכאית האחרונה ועד למועד תשלומם בפועל (דמ (נצ') 2312/05 מרים ישראלי נ' רשת הגנים של אגודת ישראל, 2006).
ויפים הדברים גם לענייננו.
28. אשר על כן, מאחר ותשלום דמי ההבראה נדחה אך לא בוטל, על הנתבעת לשלם לתובעת בגין דמי הבראה משנת 2001 סך של 14,574 ₪.
אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי יש לפסוק לה פיצויי הלנה בגין רכיב מאחר ומדובר בזכות נלווית ולא בשכר עבודה ולפיכך תביעתה לפיצויי הלנת תשלום דמי הבראה נדחית.
נוסף על כך, לא מצאנו כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין ביגוד. זאת מאחר והנתבעת אישרה כי תשלום בגין רכיב זה הופסק בשנת 2000 וכן כי המדובר בזכות נלווית אשר אינה ניתנת לפדיון.
הפחתת שכרה של התובעת
29. כאמור, גרעונה של המשיבה אילץ אותה להכין תוכנית הבראה הכפופה לאישור משרד האוצר שתאפשר את המשך הפעלתה וכתנאי לקבלת התקציבים הנדרשים לשם כך מן הגורמים המממנים (נספח א' לתשובת התובעת להודעת הנתבעת מיום 30.7.05).
במסגרת תכנית הבראה, נבחנו מספר חלופות וכן התקבלה החלטה בדבר קיצוץ של 10% בשכרם של כלל עובדי הנתבעת (נספח י' לסיכומי התובעת).
30. על פי מכתביה של רואת החשבון הגב' הדסה רוזנברג אל מר צבי חלמיש, סגן בכיר לחשב הכללי (נספחים א'-ה' לתשובת התובעת להודעת הנתבעת מיום 30.7.05), תכנית ההבראה של הנתבעת, אמורה להתפרש במשך 3 שנים. למרות זאת, בפנינו מסמכים שונים לפיהם גם אם תכנית ההבראה היתה אמורה להתפרש על פני שלוש שנים, נקבע כי הקיצוץ בשכרם של העובדים יתבצע לתקופה של שנה וחצי בלבד. הדבר מקבל משנה תוקף במכתבה של הנהלת הנתבעת שנשלחה אל צוות עובדיה ביוני 2003 ולפיו מאחר שהנתבעת נמצאת בתכנית הבראה ומאחר ולא היתה ברירה אלא לקבוע מסגרת צמצומים "קבלה הנהלת רשת הגנים החלטה לקצץ משכר העובדים לתקופה של שנה וחצי" (נספח י' לסיכומי התובעת).
31. תימוכין לכך מצאנו גם בסכסוך הזהה לסכסוך שבפנינו, שנדון בפני בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בתיק דמ 2522/03 אוזן מזל יהודית נגד רשת הגנים של אגודת ישראל (פסק דין מיום 18/12/05 וניתן על ידי כב' השופטת ורד שפר (להלן: "פס"ד אוזן"), בו התקבלו טענות הנתבעת באשר להסדר הקיבוצי ותוכנית ההבראה ונדחתה תביעתה של העובדת להשבת הסכומים שנוכו משכרה או להשבה מיידית של שכרה כפי שהיה טרם ביצוע הקיצוצים שנעשו בו.
לאור הדמיון הרב בין שני הסכסוכים, יובאו להלן הקביעות והיישום המשפטי שבפסק דין אוזן והם יפים גם לענייננו, קל וחומר כאשר התובעת במקרה שלפנינו הינה חברה בהסתדרות:
"התובעת טוענת כי הסתדרות המורים לא היתה רשאית ומוסמכת להסכים בשמה לביצוע קיצוצים בשכר עבודתה.
איננו מקבלים טענה זו.
משאין חולק שהסתדרות המורים הינה ארגון העובדים היציג, וכי התובעת חברה בו, הרי שהוא רשאי לפעול בשמה, במישור הקיבוצי בכל הנוגע לתנאי העסקתה, כבר נפסק כי: 'כוחו של ארגון העובדים הוא רב לשנות את זכויותיהם וחובותיהם של עובדים, בין שהם חברים בארגון ובין שלא' (ראה: דב"ע נב/4-12 הסתדרות הכללית – האיגוד הארצי של קציני הים נ' צים, חברת השיט הישראלית בע"מ, פד"ע כו(3)) וכן 'הסכם שנחתם ע"י ארגון עובדים מחייב את העובדים שעליהם הוא חל' (ראה: דב"ע 98/ 3-7 מנשה מועדים נ' משרד הבטחון ושקם בע"מ, פד"ע לג 441).
על כן, נדחית הטענה כי ההסתדרות לא היתה מוסמכת להסכים על הקיצוץ הרוחבי שנעשה.
…
נסכם ונאמר כי ממכלול המסמכים שהוצגו בפנינו, עולה כי במקרה דנא מדובר בהסכמות מפורשות בין הארגון היציג של עובדי הנתבעת לבינה, לפיהן יבוצע קיצוץ של 10% בשכר כל הגננות של הנתבעת.
הסכמות אלה, נכון למועדים נשוא התביעה, טרם גובשו לכדי הסכם קיבוצי, ואינן באות לידי ביטוי במסמך אחד אלא כחלק ממסכת כוללת של הסכמות המתפרסות על פני מסמכים רבים.
בנסיבות אלה, מקבלים אנו את טענת הנתבעת, לפיה עסקינן בהסדר קיבוצי דו צדדי שנכרת ע"י האורגן המוסמך של הסתדרות מורי אגו"י ונציג המעסיק המוסמך ולכן יש לתת תוקף להוראותיו.
הלכה פסוקה היא כי הסדר קיבוצי אינו נטול נפקות והסדר קיבוצי דו צדדי בשירות הציבור אכיף במשפט, לאור המשקל המיוחד שניתן להסכם שכזה בחלק הרביעי לחוק ישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957 (ראה דב"ע נא/4-4 הסתדרות הכללית נ' המועצה לשיווק פרי הדר, פד"ע כב 445).
נסכם ונאמר כי מדובר בקיצוץ שכרה של התובעת, שנעשה במסגרת גיבושה של תוכנית הבראה ומכוח הסדר קיבוצי, ועל כן גם אם נקבל טענתה של התובעת לפיה לא נעשה לה שימוע עובר לביצועו, ולא הביעה את הסכמתה לו, ואפילו לא ידעה על הכוונה לעשותו או על תוכנית ההבראה והקיצוצים שיהוו חלק ממנה (טענה שמטילים אנו ספק בנכונותה) – הרי שאין לאמר שיש לבטלו או לקבוע שאין לו תוקף במערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת.
אשר על כן, נדחית תביעתה של התובעת להשבת הסכומים שנוכו משכרה או להשבה מיידית של שכרה כדי שיעורו עובר לביצוע הקיצוצים שנעשו בו".
(דמ (ב"ש) 1338/05 ממן דבורה נ' רשת הגנים של אגודת ישראל).
32. יחד עם זאת, התביעה שהובילה לפסק דין אוזן הוגשה בשנת 2003, בתוך התקופה של שנה וחצי, בה "הותר" הקיצוץ וזאת להבדיל מהסכסוך שבפני, בו הוגשה התביעה בחודש דצמבר 2005.
33. על הבדל זה עמד בית הדין בעניין בוסי בו נקבעו הממצאים הבאים:
"… על מנת לאפשר את המשך הפעלתה של המשיבה באמצעות מימון שמקורו במשרד החינוך, גובשה תוכנית הבראה שכללה בתחילתה סגירת גנים קטנים ובלתי ריווחים, צמצום בהוצאות הנהלה וכלליות וניסיון למיצוי ההכנסות ממשרד החינוך. אלא שעם הזמן ובשלהי שנת 2002 התחוור, שללא קיצוץ בשכר העובדים לא יהיה ניתן להגיע לאיזון תקציבי…
לאור האמור, נבחנו מספר חלופות והתקבלה החלטה, שאף הוצאה אל הפועל בחודש אפריל 2003, בדבר קיצוץ של 10% בשכרם של כלל עובדי המשיבה לתקופה של שנה וחצי…"
(דגש שלי – ש.ש.).
34. מהאמור עולה שההחלטה וההסכמה של ארגון העובדים לקיצוץ של 10% משכרם של כלל עובדי הנתבעת, היתה לתקופה של שנה וחצי בלבד, החל מחודש אפריל 2003. כך גם אישרה העדה מטעם הנתבעת (עמ' 26, ש' 27) וכן אמרה כי לאחר שנה וחצי, ההנהלה לא הוציאה כל מכתב או הודעה לעובדים כי הסדר זה ממשיך לחול (עמ' 27, ש' 20-21).
על פי טבלת הניכויים שהוצגה בפנינו (נספח ו' לכתב התביעה), עולה כי הנתבעת החלה לקזז משכרה של התובעת שיעור של 10% מחודש מאי 2003 עד לחודש אוגוסט 2005 וזאת בשעה שהקיזוז משכר העובדים הותר למשך שנה וחצי בלבד.
35. לאור האמור, על הנתבעת להשיב לתובעת בגין הקיזוז שלא כדין ומעבר לאמור בתכנית ההבראה בשיעור 10% שהורד משכרה וזאת החל מחודש נובמבר 2004 ועד לחודש אוגוסט 2005 בסך כולל של 5,320 ₪.
לפיכך, יושב לתובעת הסכום על סך 5,320 ₪.
קידום וותק בגין עיר פיתוח
36. התובעת טענה כי היא זכאית לקידום ותק של 3 שנים עקב מעבר ליישוב ספר. כן טענה כי וותק זה שולם לה החל משנת 1995.
בכתב ההגנה, לא התכחשה הנתבעת לזכאות זו, אלא ההיפך וכלשונה:
"מוכחש האמור בסעיף 12 לכתב התביעה. למעט העובדה כי התובעת העבירה אישור לקידום ותק של 3 שנים. בהתאם לאישור זה, למועד אשר הועבר לידי הנתבעת, שולמה לה התוספת בהתאם לנהוג אצל התובעת."
(סעיף 36 ט' לכתב ההגנה, דגש שלי – ש.ש.).
גם העדה מטעם הנתבעת אישרה בעדותה עניין זה (עמ' 35).
37. למרות האמור, דהיינו הסכמת הצדדים כי התובעת זכאית לוותק זה, הופחת באופן חד צדדי בנובמבר 2002 וותקה של התובעת עד לתום עבודתה.
38. נובמבר 2002 הינו מועד הקודם להחלטה בדבר תכנית ההבראה (שניתנה כארבעה חודשים אחר כך) ואינו תלוי או נוגע להסכם ההבראה או לכל נוהל אחר בנתבעת.
39. בתאריך 1.2.03, אף זאת לפני תכנית ההבראה, כתבה התובעת לנתבעת כי "בחודשים האחרונים הורדתם בתלוש המשכורת שלי מ-16 שנים שזהו החישוב הנכון ל-12 שנים…" (ת/4 לתצהיר התובעת).
בנוסף צירפה התובעת שוב את אישור שנת הותק וביקשה לתקן את הטעות.
40. משגירסתה של התובעת נתמכה חד משמעית בכתב ההגנה ובעדות העדה מטעם הנתבעת כי אכן שולם לה הותק משנת 1995 ומשלא הוכיחה הנתבעת כל מקור משפטי להפחתת הותק, זכאית התובעת ל-4 שנות ותק נוספות, מדי חודש כבסיס החישוב החל מנובמבר 2002 ועד ליום סיום עבודתה.
41. על הנתבעת לערוך את חישוב שכר התובעת לפי הותק הנכון, כולל 4 שנים, מנובמבר 2002 ועד לסיום עבודתה של התובעת, ולשלם לה את הפרשי השכר בגין ניכוי ותק זה שלא היה לו כל הסבר או הצדקה.
סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית לגבי כל חודש בחודשו מהחודש בו היה צריך להשתלם לתובעת הוותק הנכון ועד ליום התשלום בפועל.
דרגות השכר
42. התובעת טוענת כי החל משנת 1995 למדה במוסדות להשכלה גבוהה ולאחר קבלת תעודת הגננת הבכירה, המשיכה וסיימה תואר ראשון. למרות זאת, הנתבעת הקפיאה את דרגות השכר המגיעות לה.
הנתבעת טענה כי הודיעה לכל עובדיה כי לא יהיו העלאות שכר מכל סיבה שהיא, לרבות העלאה בדרגה, נוכח מצבה הכלכלי ובהתאם לתכנית ההבראה. עוד טענה הנתבעת, כי תעודת גננת בכירה של התובעת הגיע לידיה רק בחודש 2/03 לאחר קבלת ההחלטה על הקפאת השכר ותעודת תואר ראשון של התובעת לא הגיעה לידיה כלל ולפיכך אין היא זכאית לדרגות השכר אותן היא תובעת.
43. התובעת טוענת כי כל האישורים בדבר לימודיה והתעודות, הומצאו לנתבעת ובמועדם וכי הנתבעת ידעה על לימודי התובעת מאחר וכספים המגיעים לה ממשרד החינוך בגין לימודיה, הועברו דרך הנתבעת וממנה (נספח ת/7 לתצהיר התובעת).
44. מעיון בראיות שהוצגו בפנינו, עולה כי בשנת 2002 התובעת קיבלה תעודת גננת מוסמכת בכירה (ת/5 לתצהיר התובעת). הנתבעת טוענת כי תעודה זו הגיעה בחודש 2/03 לאחר קבלת ההחלטה על הקפאת השכר ולפיכך אין היא זכאית לדרגה זו.
התובעת לא הציגה בפנינו כל מסמך היכול להעיד על מועד שליחתו או קבלתו אצל הנתבעת. עם זאת, המכתב על קבלת ההחלטה בדבר תכנית ההבראה פורסם ביוני 2003, כארבעה חודשים לאחר המועד של המכתב מפברואר 2002 בדבר תכנית ההבראה.
מקבלים אנו את ההנחה כי התובעת הגישה את התעודה טרם קבלת ההחלטה על תכנית ההבראה. סבירות העניין כי תגיש את תעודת גננת בכירה אותה קיבלה בסמוך לקבלת אישור זה, מסתברת יותר מאשר איחור בהגשה. התרשמנו כי התובעת מודעת לזכויותיה ודאגה לקבלן (ר' ת/4 לעניין הותק, כפי שעמדנו לעיל).
45. יחד עם זאת, הסעד אותו תבעה התובעת בגין התואר גננת מוסמכת, הינו "גמול ריכוז ניהול" (סעיף 20 לכתב התביעה) ומאחר וגמול זה הינו פועל יוצא של הוראות חוזרי משרד החינוך וההסכם הקיבוצי, שכאמור אינו חל על הנתבעת אוטומטית, אין בידינו להיעתר לתביעתה זו של התובעת לסעד הכספי.
46. עוד טענה התובעת כי בשנת 2003 קיבלה תואר ראשון (סעיף 20 לתצהירה). עם זאת, מהתעודה שהוצגה בנינו (ת/6 לתצהיר התובעת) עולה כי את התואר הראשון קיבלה התובעת בתאריך 9.3.2005 ולא כפי שטענה.
מאחר והתואר הראשון של התובעת ניתן לה רק בשנת 2005 ולאחר שהתקבלה ההחלטה בדבר תכנית ההבראה של הנתבעת, אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי הינה זכאית לדרגת שכר בגין התואר. התובעת קיבלה את התואר הראשון בשנת 2005, כשנתיים לאחר שההחלטה על תכנית ההבראה התקבלה ובהיותה בתוקף והתובעת סיימה את עבודתה בזמן שתכנית ההבראה עוד נמשכה ולכן טענתה זו נדחית.
תוספת יוקר
47. התובעת טוענת כי היא זכאית לשתי תוספות יוקר. האחת – תוספת יוקר מכוח תגבור הוראה והסכם 1987 ותוספת יוקר החל משנת 2001. השניה – תוספת יוקר בשיעור של 2.1% וזאת החל מחודש ינואר 2003.
48. על פי כרטיס העובד של התובעת לשנת 2003 שהוצגו בפנינו (נספח ג' לכתב ההגנה), עולה כי שולמה לה תוספת יוקר החל מחודש ינואר 2003 בסך 68.60 ₪.
כמו כן, תוספות היוקר אותן התובעת תובעת, הינן מכוח הסכמי השכר שבין הסתדרות המורים והגננות. כאמור לעיל, מאחר וקבענו כי הוראות והסכמים אלה אינם חלים על הנתבעת, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי הינה זכאית לרכיב זה.
על כן, תביעתה של התובעת לתשלום תוספות יוקר אלו, נדחית.
גמולי השתלמות וגמולי ביניים
49. התובעת טוענת כי הנתבעת שילמה לה מחודש ספטמבר 1999 ועד לחודש אוגוסט 2005 בגין שלושה גמולי השתלמות בלבד וזאת בשעה שהתובעת זכאית למספר רב יותר של גמולי השתלמות וגמולי בייניים, כמפורט בסעיף 19 לכתב התביעה.
50. הנתבעת טוענת כי החל משנת 2000, לא הוכרו עוד גמולים וזאת כחלק מצעדי ההבראה, ולפיכך התובעת אינה זכאית לגמולי השתלמות (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת). התובעת קיבלה את כל הגמולים אשר הועברו לנתבעת עד לשנת 2000 ואף התובעת מאשרת כי עד שנת 2000 שולמו לה גמולי השתלמות (עמ' 18, ש' 10-11).
51. מאחר והתובעת לא הציגה בפנינו כל מקור חוקי לזכאותה, למרות מספר ההשתלמויות אותן התובעת הציגה בפנינו, תביעתה לגמולי השתלמות נדחית.
מאחר ודחינו את טענת התובעת בדבר גמולי ההשתלמות, נדחית גם טענתה כי יש להוסיף את רכיב ההשתלמויות לפיצויים ולקרן הפנסיה.
גמול ריכוז ניהול, וותק ניהול, ריכוז ותגבור הוראה, הסכם 1987, תוספת גננת אם
52. מקורם של רכיבים אלה הינו מכוח ההסכם הקיבוצי. מאחר והתובעת לא הציגה בפנינו פרט להסכם הקיבוצי, כל מקור חוקי המקים לה זכאות לרכיבים אלו, ומאחר וקבענו כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על הנתבעת, דין תביעת התובעת לרכיבים אלה, להידחות.
פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים
53. התובעת טוענת כי על אף שפוטרה ביום 31.8.05, שולמו לה פיצויי פיטורים רק ביום17.11.05 ולפיכך זכאית היא לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
בנוסף, התובעת טוענת כי פיצויי הפיטורים ששולמו לה, שולמו רק באופן חלקי וזאת מאחר שעל הנתבעת היה להכליל במסגרת פיצויי הפיטורים גם את הרכיבים הכלולים בשכר על פי ההסכמים הקיבוציים של עובדי ההוראה כגון שכר משולב, תגבור הוראה, גמול וותק בניהול, תוספת יוקר וכיו"ב.
נחלק פסיקתנו לשניים. בראשונה – לעניין השכר המהווה בסיס לפיצויים ובשנית – מועד תשלומם וההלנה בגין האיחור.
54. לגבי רכיבי השכר, מאחר וקבענו כי על מסגרת היחסים בין הצדדים לא חלים ההסכמים הקיבוציים של עובדי ההוראה, לא מצאנו כי יש להיעתר לבקשה זו של התובעת. כמו כן, התובעת, מלבד סכום כולל של פיצויי הפיטורים אותם תבעה, לא הציגה תחשיב המפרט את רכיבי השכר ושיעורים שלדעתה אמורים היו להיכלל לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וגם מטעם זה שעה שאין גרסה ספציפית מטעמה לסכומים הנטענים, יש לדחות את תביעתה בדבר הפרשי פיצויי פיטורים ודין תביעתה זו להידחות.
לפיכך, נותרה בפנינו השאלה האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
55. התובעת סיימה את עבודה בנתבעת ביום 31.8.05 אולם רק ביום 17.11.05 שולמו לה פיצויי הפיטורים. הנתבעת טענה כי כספי הפיצויים נמצאו בחברת הביטוח, שהודיעה לה כי קיים עיכוב טכני בהנפקת שיק הפיצויים לתובעת ולכן פיצויי פיטורים שולמו לתובעת באיחור.
56. בעניין זה מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
כספי פיצויי הפיטורים הופקדו בחברת הביטוח מגדל, ועל הנתבעת היה להורות לחברה על שחרור הכספים מבעוד מועד.
המעביד צריך לדאוג שכספי הפיצויים יגיעו לעובד בזמן, קל וחומר כאשר מדובר בכספים שנמצאים זמינים בחברת הביטוח.
הנתבעת לא הראתה כל מסמך המופנה לחברה בעניין שחרור הכספים או זירוז הליך זה, ולפיכך לא שוכנענו כי החברה עשתה כל מאמץ שהוא לזרז או לשחרר את כספי התובעת בזמן.
57. הנתבעת מבקשת לקחת בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה, אשר יכול להוות סיבה להפחתה או לביטול פיצויי הלנה.
אין בידינו לקבל טענה זו, שכן אין המדובר בכספים אשר הנתבעת היתה צריכה להוציא, מאחר והם הופרשו בעבר לחברת הביטוח. כלומר, מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, ככל שהוא אמיתי ונכון, לא היתה הסיבה שבגללה שולמו לתובעת פיצויי הפיטורים בעיכוב של שלושה חודשים.
58. כב' הנשיא אדלר במאמרו המקיף בנושא פיצויי הלנה, עמד על הפרשנות הראויה בנושא הפחתה וביטול פיצויי הלנה ועל המדיניות שאמורה להנחות את בית הדין בעניין זה:
"בחיפוש אחר מדיניות אשר תשיג את התוצאות החיוביות שצויינו לעיל, תוך איזון נאות, בין זכויות העובד והמעביד, יש מקום להעלות לדיון את הפירוש הרחב של הסיבות המסמיכות את בית הדין לשקול הפחתת פיצויי הלנה ולקבוע את שיעור ההפחתה… פרוש אשר בעקבותיו ישקול בית הדין את מכלול נסיבות המקרה, ויביא להכרעה צודקת ומאוזנת יותר.
מדובר בפירוש מציאותי המעוגן במציאות, בהקשר התעשייתי וביחסי האנוש. פירוש זה ייתן לבית הדין את שיקול הדעת להעניש את החזק המתכוון לרמוס את החלש, ולמתן את הפיצוי במקרים שלא היתה כוונה של המעביד לפגוע בעובד או לשלול ממנו את זכויותיו"
(ס. אדלר, פיצויי הלנה: חוק ופסיקה, שנתון משפט העבודה ו', 5, עמ' 45-46).
59. במקרה הנדון, הנתבעת לא נהגה כדין כלפי התובעת, כאשר לא פעלה לשחרר לתובעת את הכספים המופקדים בחברת הביטוח, ולא מצאנו כי במכלול בנסיבות יש לשקול הפחתת פיצויי הלנה.
60. מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה מלאים, באשר לא היתה מחלוקת על הזכות לפיצויי פיטורים, לא היתה מחלוקת לגבי סכום הפיצויים (נכון ליום סיום עבודתה של התובעת) ולא היתה כל טעות כנה.
אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים סך של 41,572 ₪.
רכיבים נוספים
61. לא למותר לציין כי היעדר הפניה לכללים החלים על ההעסקה בנתבעת במסמכים של הנתבעת להעסקת עובד, עומדים בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב-2002, ועניין זה טעון תיקון בנתבעת.
62. התובעת תבעה פיצויי בגין אובדן דמי אבטלה, אולם חזרה בה מתביעה זו (ר' סעיף 197 לסיכומי התובעת) ולפיכך לא נדרש לעניין זה.
63. התובעת בסיכומיה העלתה לראשונה את טענת ההפליה ואת סוגיית אי קיום שימוע לתובעת טרם פיטוריה. המדובר בהרחבת חזית אסורה ולפיכך, בית הדין לא יתייחס לטענות אלו של התובעת במסגרת פסק הדין.
64. התובעת בכתב תביעתה טענה כי היא עבדה בתנאים קשים עקב הימצאות גן הילדים אותו הפעילה בקראוון ולפיכך "הייתה התובעת חשופה לפגעי מזג האוויר, ומצבה הבריאותי הושפע וממשיך להיות מושפע מכך" (סעיף 10 לכתב התביעה).
התובעת בסיכומיה הציגה בפנינו מזכר פנימי של קופת חולים לאומית מיום 8.7.07 (נספח יז' לסיכומיה) לגבי כאבים שיש לתובעת בעיקר בידיים וברגליים ולפיכך מומלץ על עבודה משרדית וחלקית. אך בכך לא די.
כידוע, מצב בריאותי לקוי שהושפע מתנאי עבודה, צריך להיתמך בחוות דעת רפואית. חוות דעת כזו לא הוצגה בפנינו. כמו כן, לא הוצג בפנינו כל מסמך, אישור רפואי, ראיה או ראשית ראיה היכולים לתמוך בטענתה זו של התובעת ולפיכך התובעת לא הרימה את הנטל ודין טענתה זו של התובעת, להידחות.
סוף דבר
65. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים:
א. בגין דמי הבראה סך של 14,574 ₪.
ב. בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים סך של 41,572 ₪.
ג. בגין פיצויי עבור הפרשות לקרן תגמולים בגין שנת 2002 סך של 7,152 ₪.
ד. הפרשי שכר שנוכו מעבר לשנה וחצי סך של 5,320 ₪.
סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום ממתן פסק דין זה וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום ה-1.9.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ה. הפרשי השכר בגין ניכוי תשלום הותק הנכון של התובעת מנובמבר 2002 ועד לסיום עבודתה של התובעת, כמפורט בסעיף 41 לפסק הדין.
66. יתר רכיבי תביעתה של התובעת, נדחים.
67. בנוסף לסכומים האמורים, הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ + מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממתן פסק דין זה. אם לא ישולם במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום 20.7.08