במסגרת תיק שהיה בטיפול משרדנו – ראה מאמר נפרד קבע בית הדין כי ניתן לפנות לבית הדין הרבני בשאלת סטטוס של עובד מעביד ורק שאלת החוקים הקוגנטים מסורה לסמכות יחודית של בית הדין לעבודה. להלן הסיכומים בתיק:

בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב                                  ס"ע 44364-08-13

 

 

המבקשת/הנתבעת:   רשת הגנים של אגודת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד בן ציון י.א. שפר

מרח' משה דיין 14 , ת.ד. 3064 , פתח-תקוה

טל': 03-9191851 , פקס': 03-9191854

נ  ג  ד

המשיבה/התובעת:    שפרה סקוסובסקי (ת"ז 24153488)

ע"י ב"כ עוה"ד ענת שני –רבה ו/או חיה ארז

מרח' לינקולן 20, תל-אביב 67134

טל': 03-6240240 , פקס': 03-6240111

 

סיכומי המבקשת

העובדות

שלב א'

בית הדין של הרב קרליץ

1. ביום כו' אלול פנתה המבקשת לבית הדין של הרב קרליץ להוציא צו מניעה כנגד כניסתה של המשיבה לגן הילדים אשר בו עבודה. ראה תצהיר הרב רייך וכן בחקירתו הנגדית.

ת. אמת. רשת הגנים היא רשת חינוכית חרדית וחובה לפנות לדין תורה. אם אני יוזם הליך אני מחויב בדין תורה, …..אני פניתי לבית הדין של הרב קרליץ.

2. בית הדין הוציא צו מניעה ארעי למשך יומים וזימן את הצדדים לדיון תוך שהוא מקנה למשיבה זכות תגובה.
3. המשיבה הודיעה כי אין בכוונתה להתדיין בפני בית הדין של הרב קרליץ לא התייצבה לדיון כפרה בסמכותו והודיעה כי היא מבקשת להתדיין בית הדין "קהילות" (הישר והטוב) מאחר והוא עדיף בעיניה. בכך עשתה שימוש בזכותו של הנתבע לקבוע את מקום והרכב הדיון – הכל כמפורט במכתבה ובהתאם לשו"ע. [1]
4. מאחר והנתבעת לא כפרה באפשרות לדון בדין תורה, חתמה על שטר בוררין במעמד צד א' להוראות את נכונותה לקיים בוררות בנושא וניצלה את זכותה הפרוצדורלית לקבוע את הרכב הבוררים ואת מקום עריכת הבוררות (הכלל הידוע כי "הולכים אחר הנתבע" , "בורר לו בי"ד יפה" וכד).
5. במצב זה לא היה לרשת הגנים כל שיקול דעת והסכימה מידית להליך.
6. בית הדין קהילות פסל את החלטת בית הדין של הרב קרליץ , בכך הסתיים ההליך בבית הדין של הרב קרליץ תוך שהמשיבה מקבלת כבר בשלב ראשון את כל מבוקשה.

שלב ב'

בית הדין הישר והטוב – קהילות[2]

7. מאחר ולטענתה לא היתה כל סמכות לבית הדין הרי אף התייצבה בגן בניגוד לצו המניעה.

ת. לא יודע. לא נכון. קודם כל היא לא כיבדה את הצו והמשיכה לבוא לגן ולא הוכרז חרם.

8. ואכן ביום ד' בתשרי תשע"ג פנתה התובעת מיוזמתה, לבית דין צדק ובית הוראה לדיני ממונות שע"י רבני הקריות אשדוד בבקשה פורמלית לביטול צו המניעה. בית הדין "קהילות" במעמד צד א' ביטל כל הליך שהתקיים לפני כן לרבות צו המניעה וזימן את הצדדים לדון בפניו.[3]
9. על מנת לסבר את האוזן בית הדין "קהילות" (מכאן ולהבא "בית הדין") ,אינו מוסד זוטר – הוא מוסד אקדמי ברמה גובה , משמש מרכז להכשרת דיינים בראשו עומדים בין היתר הרב זלמן נחמיה גולדברג – חבר בית הדין הרבני הגדול , הרב מנחם מנדל שפרן שהינו אף דיין בית הדין של הרב לנדאו מורה הוראה אצל הרב קרליץ ראש ישיבה בגור חיפה והרב נוסנבויים ועוד רבים וטובים . בית ההוראה מפרסם את פסקי דין העיקרים וכן ספרות מקצועית עניפה (ראה לאחרונה הישר והטוב – מאמרים ותשובות שנכתבו על ידי הגאונים ראשי בתי הדין והדיינים חברי בית הדין …משה בצלאל בורזיקובסקי –בהוצאת בית הדין צדק ובית הוראה לדני ממנות הישר והטוב 2013)
10. במסגרת זו הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת. וכה הגדירה את מבוקשה בתביעתה מיום ז' תשרי תשע"ג-

"בית הדין יקבע כי מכתב הזימון לשימוע שנשלח לי מיום 3.5.12 בטל.

  בית הדין יקבע כי אני עובדת בגן מיום 27.8.12

בית הדין יקבע כי באם התובעת תרצה לסגור גן ואו לפטר גננת יש לבצע    שימוע ולשלם את שכר הגננת עד סוף שנה"ל."

(כפי שציינה המשיבה   הרי היא כתבה את הדברים טרם הדיון הקריאה אותו במהלך הדיון ואף השאירה העתק בבית הדין מאוחר יותר)

1. עם תחילת הדיון בבית הדין הצדדים חתמו על שטר בוררות המסמיך את בית הדין הכריע במחלוקות בין הצדדים.
2. ראוי לצטט את הוראות שטר הבוררות :

"מתחייבים לשלם כל מה שיחייבו, כן הננו מוחלים כל מה שיפטרו ,הכל כפי ראת עיניהם, והננו מקבלים עילו בין לדין ,בין לפשרה ,בין לטעות הכל בהתאם לשיקול דעתם……תוקף שטר זה לזמן בלתי מוגבל ,כתוקף שטרי בוררין מועילם לפי תורתנו הקדושה , וכתוקף קאמפראמיס[4] המועיל על פי חוקי הממשלה "

בהמשך נאמר :

"הרשות בידי הבוררים להוציא פסקי דין ביניים.. כן לתת פסק ביניים המכריע בחלק מנושאי הבוררות "

בהמשך:

"ובמקרה הצורך לקבל עדות שלא בפני בע"ד"

ובהמשך:

"כל הנ"ל מעשה בקנין אגב סודר באופן המועיל ביותר בהודאה גמורה ובלב שלם ובישוב הדעת בביטול כל המודעות וכו'  ובפסיל עדים שיעידו על מודעא או אונס"

3. הדיון התקיים דיון במעמד הצדדים עת מצד המבקשת התייצב הרב רייך יחד עם עו"ד שפר שהינם מוסמכים לייצג את המבקשת , מצד הנתבעת התייצבה הנתבעת ובעלה. על אופן התנהלות ההליך

 

1. התובעת אף הגיבה לטענות נציג הנתבעת במכתבה מיום כ"ה תשרי תשע"ג.
2. הדיינים לא נתנו כל החלטה על המקום , קבעו לשמיעת עדי התובעת – זימנו את המפקחת למתן עדות ביחס לשאלה מה נאמר לתובעת ביחס לשנת הלימודים הבאה על ידה או על ידי מנהל בית הספר וכן זימנו את הצדדים לדיון , המבקשת ויתרה על התייצבות ואילו המשיבה התייצבה עם בעלה. (ראוי להדגיש – ההליך בבית הדין הרבני אינו הליך אדבוורסרי – קרי בית הדין אינו סביל אלא לוקח חלק פעיל בדיון וחוקר את העדים ,מזמן עדים על פי שיקול דעתו וכד', בהליך שקוף מול כל הצדדים).

ת. בדין תורה מקבלים זימון לבית הדין ורשום הנושא באים לדין תורה וכל אחד מעלה טענותיו. אין לפני כן שיש תצהיר, כתב תביעה והתייחסות אליו כמו כאן.

1. אחר קיום דיון נרחב בעניינה של התובעת בפני בית הדין בו שטחה התובעת טענותיה ואף הנתבע, באמצעות המנכ"ל שטח טענותיו, ניתן פסק דין ביניים ע"י בית הדין הנכבד. ובו נקבע כהאי לישנא-
3. המשיבה אישרה כי קיבלה את פסק הדין לידה ולא העלתה כל טענה כנגד תקפות פסק הדין.
4. המשיבה קיבל זימון להמשך טענותיה הממוניות ואולם לא התייצבה לדין
5. ניתן אם כן לסכם:
   1. המשיבה פנתה במכתב בו היא מציינת את זכויותיה לרבות הועצות עם עו"ד ואפשרות פניה לבית דין לעבודה אן להליך אחר.
   2. המשיבה מתעלמת מההליך שהמקשת ויוזמת הלך משלה.
   3. המשיבה יזמה הליך של בוררות מול המבקשת.
   4. המשיבה פתחה תיק בבתי הדין וזימנה את המבקשת דין.
   5. המשיבה היא שקבע את גבולות הגזרה של הדיון בבוררות.
   6. המשיבה חתמה על הסכם בוררות טרם הזימון וכן בישיבה הראשונה.
   7. המשיבה באה עם כתב טענות מסודר הקריאה אותו או חלקים ממנו בפני הדיינים ואף השלימה את ענותה בכתב עת מסרה לדיינים פרוט מלא של טענותיה.
   8. כתב הבוררות ביחס לכל טענות שבין הצדדים.
   9. הצדדים אישרו לבית הדין את הדין המהותי דיני הראיות וכד'.
   10. המבקשת העלתה את נושא צו המניעה ואילו המשיבה היא שדרשה לכלול במסגרת הבוררות אף את נושאיה פיטוריה והזכויות הממוניות הנובעות ממנו.
   11. במהלך הבוררות לא טענה המשיבה כל טענת חוסר סמכות.
   12. במהלך הבוררות המשיבה לא בקישה לעצור את הדיון או לקבוע מועד מאוחר יותר
   13. ניתן לצדדים מלוא הזמן להרצות את כל טענותיהם והביא את כל ראיותהם.
   14. ניתן למשיבה להביא עדה לתמוך בגרסתה וכן להציג את כל טענותיה בסיכום טענות מרוכז.
   15. המשיבה ניצלה את כל הזכויות הדיונות העומדות לרשותה וכן כל זכות הטיעון ללא הגבלה.
   16. לא נמנע מאת המשיבה זכות ייצוג –לא בהליך הראשון א בשני.
   17. המשיבה קיבלה את פסק הדין ליד.
   18. פסק הדין הוא פסק ביניים ללא כל אמירה כספית או אופרטיבית אלא קבע כי לאחר פיטוריה של העובדת לא חודש הסכם העסקתה מאחר ולא התקיים התנאי של 29 תלמידים לצורך חידוש הסכם העסקה ועל כן פיטוריה בעיינם עומדים.
   19. המשיבה קיבלה זימון לדיון בטענתה הממוניות ולא התייצבה לדיון.

שלב ג'

ישום פסק הדין

 

1. המשיבה פנתה מידית ליישם את פסק הדין.
2. המשיבה לא טענה כל טענת חוסר סמכות אף לאחר קבלת פסק הדין לידה.
3. המשיבה לא הגישה כל בקשה לביטול פסק הבוררות תוך 45 ימים קבלת פסק הדין.
4. המשיבה הסתמכה על פסק הדין לצורך קבלת פיצוי הפיטורין.

הפן המשפטי

הבקשה :

 

1. בפני בית המשפט מונחת בקשה לפי סעיף 23 לחוק הבוררות לאישור פסק הבוררות. יחד עם סעיף 8 לתקנות סדרי-הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968 .
2. "בקשה לאישור פסק הבוררות בעל-דין הרוצה באישור פסק-בוררות על ידי בית-המשפט, יגיש בקשה על כך בצורת הודעה, ערוכה לפי טופס 3 שבתוספת, ויצרף עותק תקנות סדרי-פסק-הבוררות חתום על ידי הבורר ומספר העתקים נוספים כמספר המשיבים לשם המצאה לכל משיב."
3. אילו היה ברצון המשיבה לבטל את פסק בוררות היתה עושה כן בהתאם להוראות סעיף "סעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – "חוק הבוררות") קובע, כי המועד להגשת בקשה לביטול הינו תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבורר. (אין כל מחלוקת כי השבר לא נעשה המקרה דנן ואין כל בקשה כאמור.
4. כאשר צד מבקש להתנגד לאישור פסק בוררות עליו לעשות זאת תוך 15 ימים תקנות סדרי-הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968

• אישור הפסק (תיקון התשמ"ה) המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק-בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק; לא התנגד כאמור, יאשר בית-המשפט או הרשם את הפסק ואין צורך לשמוע את בעלי-הדין.

 

1. אשר על כן המשיבה לא הגישה לא תוך 15 ימים לא תוך 45 ימים כל בקשה לביטול פס"ד ולכן בפן הפרוצדורלי הטהור על בית הדין לאשר את פסק הבורר.

ב"כ המבק

אנו שומרים על טענותינו מקדמיות על חוסר יכולת להתנגד לאישור פסק הבורר בהתאם לחוק    הבוררות.

 

1. לא זו אף זו המשיבה החליטה על דעת עצמה שאין פסק בוררות , הגישה תביעה לבית משפט זה כאילו אינה מצויה בהליך בוררות תקף, אין מבחינתה כל פסק בוררות עושה דין לעצמה. החליטה על דעת עצמה שלא להמשיך ולהתייצב לדיונים בבוררות. לא טרחה אף להגיש בקשה להאריך מועד – אין כל צורך – המשיבה אם ב"כ או בלעדיה ישיבה בכבוד ראש והחליטה עם עצמה ועל דעת עצמה כי – הבוררים לא קיימים ,ההליך לא קיים , פסק הדין לא קיים , ועל דעתנו נוסיף ההלכה לא קיימת, דין תורה לא קים ואיש הישר בעינו יעשה
2. אם כן לאחר שהתברר כי:
   1. יש סכסוך,
   2. יש שטר בוררות,
   3. השטר כולל את הנושאים שעמדו בפני הבוררים,
   4. השטר נחתם בפני כולם,
   5. התקיים דיון בו הצדדים הציגו את עמדתם בע"פ ובכתב
   6. הצגו ראיות,
   7. ניתנה הזדמנות להביא עדים הובאה עדה על ידי המשיבה ונחקרה,
   8. פסק הדין – הינו בתחום הנושאים שנידונו בבוררות ,
   9. פסק הדין – הינו בהתאם לדין וכן דני הראיות שהסכמו הצדדים
   10. פסק הדין – חתום על ידי הבוררים  
   11. ההתנגדות
   12.              אין לבית הדין כמעט שיקול דעת אלא לאשר את פסק הבוררים.

• כאמור לעיל אין התנגדות בפני בית הדין ואולם למען מהזהירות נוסיף.טענת חוסר הסמכות – כפי שעולתה ביזומת בית הדין

 

2. אין בפני בית הדין טענה לחוסר סמכות של הבוררים לדון בנושאים הקוונטים.
3. טענה כזו אילו היתה נשמעת פרושה כי יש דברים שבהם לא ניתן לפסוק על פי ההלכה בהתאם לדעת תורה.
4. טענה כזו לא תישמע ע"י עובדת של המבקשת שהתקבלה לעבודה עקב היותה שומרת תורה ופועלת על פי דעת תורה.
5. הטענה כאילו הצדדים להסכם העבודה במוסדות הרשת הסכימו שלא לדון על פי דין תורה או החריגו את סכמות בתי הדין לדון בפניהם לא תיטען ביחסי העבודה אצל הרשת.
6. ואולם אף אם נניח כי בית הדין רשאי להעלות טענת חוסר סמכות עניינית מצידו הרי לא זה המקום לעשות כן ונבהיר את הדברים.

• בית הדין הרבני כבורר מוסמך לדון בכל נושא הבא לפניו – חוסר הסמכות לדון בנושאים קוגנטיים הינו פרי פסיקה ולא פרי הוראת הדין.

 

1.  

העיקרון הקוגנטי

1. העיקרון בקוגנטי הינו פרי פסיקה- ואינו קבוע בחוק.
2. בהתאם לסעיף 3 לחוק הבוררות – ניתן לקיים בוררות רק בנושאים שיכולים לשמש נושא לבוררות. נקבע בפסיקה כי נושאים שהוגדרו כ"קוגנטים" חורגים מסעיף 3 – קרי נושאים שלא ניתן להתנות עליהם. בהתאם להלכות המרוכזות בפס"ד ד"ר ללה אבין – מכבי שרותי בריאות פד"ע מ 505, ברע 1424/01, בג"ץ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל קופ"ח מכבי כוללת קופ"ח אסף, אגודה לעזרה רפואית נ' בית הדין הארצי לעבודה וד"ר מאיר בלכנר, פ"ד לב(1), עמ' 214 דב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ – עזבון המנוח אלי גל-און ואח', פד"ע כח 66, 72. עע 259/06 רפי רותם – מדינת ישראל-משרד האוצר, [פורסם בנבו], ניתן ביום 20.9.07. אושר בבג"ץ 1233/08 רפי רותם – ורדה סאמט, דב"ע נה/ 3-125 אלון בן דור – ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פד"ע כט 286 רע"א 4710/00 הרצל גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה 426 וראו: רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4) 497.עא 816/88 המועצה האזורית מעלה-יוסף נ' תישרא בע"מ, פ"ד מד (3) 124.
3. בשימוש בכלל "האצבע" – חוקי המגן שאינם נתינים להתנאה ביחסי עובד ברמת הפרט לא יכולים לשמש נושאים לבוררות. (את הלוגיקה נראה בהמשך).

גמישות העיקרון קוגנטי

 

1. הפסיקה שקבע את העיקרון העדר הסמכות לדון בנושאים הקוגנטיים קבע "גבולות גזרה" לעיקרון – ובלשונה "גמישות".
2. דב"ע נה/ 3-125 אלון בן דור – ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פד"ע כט 286 אומר בית המשפט:"אין המדובר בעיקרון נוקשה, ובית הדין רשאי לסטות ממנו בנסיבות המתאימות. יודגש כי בית הדין יחרוג מן הכלל האמור אך בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. בנושא בוררות, פסק בית המשפט העליון כי לא תמיד היעדר סמכות לבורר תהווה עילת ביטול פסק הבוררות". "העיקרון שלפיו בוררות אינה מסגרת מוכרת לדיון בזכויות שמקורן ב'חוקי מגן' אינו כלל נוקשה, ונסיבות מיוחדות מצדיקות חריגה ממנו""עילות תביעה דוגמת העילות שהועלו במקרה דנן אינן סיבה אוטומטית למניעת קיום הליך של בוררות"
3.  
4. ד"ר ללה אבין – מכבי שרותי בריאות פד"ע מ 505,
5. רע"א 4710/00 הרצל גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה 426 א' פרוקצ'יה
6.        השופט מ' גולדברג

הפרשנות מצמצת לביטול פסק בוררות לפי סעיף 3 לחוק הבוררות בחוקי המגן ( הקוגנטי )

 

גבול גזרה א'

 עדיפות הקיום פסק בורר על פני  הביטולה

 

1. בוררות הינה דרך קודמת לישוב סכסוכים על פני בית המשפט בתחום העבודה.הנשיא אדלר ב עע 001504/04 [3] שונה המצב כאשר עסקינן במקום עבודה שאינו מאורגן ושמקים מנגנון ליישוב סכסוכי הפרט, דוגמת הליך בוררות "חובה". מחד, ברי שבכל מקום עבודה – בין אם מאורגן ובין אם לא מאורגן – יש לעודד יישוב סכסוכים באמצעות הידברות, הליכי גישור ובוררות. מאידך, מנגנון הבוררות חייב להיות הוגן ועצמאי. במקום עבודה שאינו מאורגן, המנגנון ליישוב סכסוכים בין העובדים לבין המעסיק אינו פרי משא ומתן בין הצדדים אלא הוא מוקם באופן חד-צדדי על ידי המעסיק. משכך, שומה על בית הדין לבחון האם המנגנון שהוקם לבירור הסכסוכים אכן מהווה 'פורום מתאים' להכרעה ולהבהרה של סכסוכים הנוגעים לזכויות עובדים. "[5]
3. "[2] עקרון זה תקף גם לגבי הסכמות של השותפים ליחסי עבודה בעניין ועדות פריטטיותו העברת סכסוכים להליך בוררות או לגישור. כך,   במקום עבודה מאורגן, כאשר ארגון העובדים מהווה כוח מאזן לכוחו של המעסיק, יש לכבד את רצונם של הצדדים, שהנו פרי של משא ומתן ביניהם, ליישב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות. משהוקם במקום עבודה מאורגן מנגנון ליישוב סכסוכים, לרבות הליך בוררות, חזקה כי שני הצדדים דאגו לתקינות ולהגינות של המנגנון, שכן הדעת נותנת ששני הצדדים חפצים במנגנון נייטרלי אשר יכריע בסכסוכים באופן ענייני, נכון, יעיל והוגן.
5. בתי הדין יעדיפו תמיד לקיים פס"ד בוררות על פני ביטלו קל וחומר כאשר הענה הינו חוסר סמכות קוגנטית מהסוג אשר מועלה כאן לראשונה על ידי בית הדין. "והנטייה לראות בו – עד כמה שאפשר – קביעה פסקנית וסופית בסכסוך שבין הצדדים' …        מחייבות מתן פירוש המצמצם את העילות, ולא מרחיבן, כדי להימנע, ככל שניתן, מביטול הפסק"
6. "להתייחס אל עילות ביטול פסק הבוררות בצורה דווקנית ביותר". לאמור, לפרשנות הדיבור 'סמכות' בסעיף 24(3) לחוק הבוררות תינתן משמעות דווקנית, ובמקרים בהם קיים ספק בדבר אומד דעתם של בעלי הדין לגבי נושא הסכסוך, תינתן פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות.[6]
7. עא 816/88 המועצה האזורית מעלה-יוסף נ' תישרא בע"מ, פ"ד מד (3) 124.
8. ראה עוד ע"ע 3090-11-10 אהרן נשר אדלר נ' מועצה דתית ירושלים החוזר על הרציונל לפיו בהתאם לסעיף 3 לחוק הבוררות קובע: "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". במתח שבין הכלל לפיו אין תוקף להסכם בוררות בנושא אשר לא יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים, לבין מגמת בתי המשפט לקיים פסקי בוררות ככל האפשר, נמצא כי בהתקיים נסיבות מיוחדות, לא יבוטל פסק דין של בורר בעניין שאינו יכול לשמש הסכם בין הצדדים. במקרים בהם קיים ספק לגבי נושא הסכסוך, תינתן פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות.

גבול גיזרה  ב'

השתק

• לא ישמע טענה לחוסר סמכות אלא אם נטענה במסגרת ההליך עצמו  

 

1. "יש לייחס חשיבות למועד בו הועלתה לראשונה טענה בדבר חוסר סמכות הבורר. "מחדל בעל-דין לטעון להיעדר סמכות הבורר במהלך הבוררות והעלאת טענת היעדר סמכות רק לאחר שניתן פסק בורר יהיו בדרך-כלל בעוכריו ויכשילו את ניסיונו לבטל את הפסק" עע (ארצי) 163/06 שרה אכשטיין נ' איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בע"מ (פורסם בנבו, 01.07.2008)[7]

גבול גיזרה  ג'

 הסכמה

• כאמור עיל בפרק העובדתי הרי שמי שקבע את גבולות הגזרה של הבוררות היתה משיבה אשר כיום לכאורה נטען כי הבוררים לא היו מוסמכים לדון בכךף"ככלל, בעל דין שנתן הסכמתו להרחבת חזית הבוררות בעניין שאינו נתון לסמכות הבורר, לא יוכל להתכחש להסכמתו" (שם)ראה בעניין זה רע"א 4198/10, חיים איבגי נ' רחל תהילה גבאי ואח' בו הכריע בית המשפט העליון-

 

מה דינה של בוררות אשר התנהלה מתחילתה ועד סופה בהסכמת הצדדים, בבית הדין הרבני, לאחר שניתן פסק דינו של בימ"ש זה בבג"ץ סימה אמיר – אשר קבע הלכה, לפיה, בית הדין הרבני נעדר סמכות לדון כבורר בסכסוכים כספיים בין בעלי דין, אף אם הצדדים מסכימים להעניק לבית הדין סמכות זו במפורש – ואשר בדיעבד אחד הצדדים לבוררות טוען שדינה בטלות מחמת חוסר סמכות לאור הלכת סימה אמיר, מבלי שהגיש בקשה לביטול פסק הבוררות במסגרת הזמנים הקבועה בחוק הבוררות?

 

ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' דנציגר, בהסכמת השופטים א' רובינשטיין והשופטת ד' ברק-ארז) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:

חוק הבוררות אינו קובע שפסק בוררות שניתן בחוסר סמכות בטל מעיקרו וכלל אינו ניתן לאישור, אלא קובע שטענת חוסר הסמכות ו"תאומתה", טענת המינוי שלא כדין – אשר הן הטענות הרלוונטיות לענייננו – מהוות עילות לבקשת ביטול פסק הבוררות (סעיפים 24(2) ו-24(3) לחוק), הכפופות למועדי ההגשה ולצורת ההגשה הקבועים בחוק הבוררות ולשיקול דעתו של ביהמ"ש בסעיפים 24 ו-26 לחוק. ביהמ"ש מוסיף, כי גישה זו של המחוקק בחוק הבוררות, לפיה חוסר סמכות אינה מובילה אוטומטית לבטלות של פסק בוררות שניתן לגופו של עניין, עולה בקנה אחד עם המגמה שהשתרשה בפסיקתו של בימ"ש זה בנוגע לטענות חוסר סמכות עניינית שנטענות בדיעבד בבתי המשפט, כך שבוודאי שאין לומר שפסק דין שניתן בחוסר סמכות עניינית דינו בטלוּת קטגורית.

הנה כי כן, פסק בוררות שניתן בחוסר סמכות הינו פסק שניתן לביטול ולא בטל מעיקרו. טענת הביטול כפופה לדרישות הקבועות בחוק הבוררות בדבר צורת הגשתה ועילותיה (כבקשת ביטול בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק) ובדבר מועד הגשתה (תוך ארבעים וחמישה יום ממועד מתן פסק הבוררות או מסירתו, ובכפוף לאפשרות הארכת המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו, בהתאם לסעיף 27(א) לחוק). בנוסף כפופה טענת הביטול בגין חוסר סמכות לעקרונות כלליים של מניעות ותום לב, אשר עשויים להביא לדחייתה בנסיבות מסוימות – כאשר מדובר בטענה אופורטוניסטית אשר נטענת לראשונה בתום ההליך – על אף שאין חולק בדבר החריגה עצמה.

בבחינת למעלה מהצורך צוין כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, אישור פסק הבוררות מגשים באופן ראוי את הצדק הספציפי של הצדדים.

בסיכומו של דבר, המסד העובדתי במקרה זה מוביל למסקנה המשפטית אליה הגיע ביהמ"ש המחוזי, לפיה יש לאשר בנסיבות העניין את פסק הבוררות על אף שבית הדין הרבני לא היה מוסמך לדון בסכסוך כבורר.

 

גבול גיזרה ד'

מניעות

• מניעות – מי שהשתתף בבוררות לא יכול העלות טענה לחוסר סמכות –  

 

1.  
2. "הסכמת בעל דין "יכולה להיות גם מכללא באי העלאת הטענה בדבר חריגה מסמכות במועד. במילים אחרות – עילת הביטול עומדת לצידו, אך טענת המניעות נגדו. לא העלה את טענת חוסר הסמכות בפני הבוררים וגם לא מיחה על המשך הדיון לפניהם – יהא מנוע מלעלות טענה זו בשלב של הבקשה לביטול פסק"[" עע (ארצי) 163/06 שרה אכשטיין נ' איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בע"מ (פורסם בנבו, 01.07.2008)

גבול גיזרה ה'

חוסר תום לב

 

• חוסר תום לב –  ובר בהליך תלוי ועומד. מדובר במצג שווא של ויתור על זכות, אם בכלל קיימת, שעה שהגישה התובעת את כתב תביעתה כנגד הנתבעת במסגרת בית הדין באשדוד ובו טענה טענות כנגד הפיטורים וכנגד טענות ממוניות כספיות בגין תנאי שכרה. ועת חתמה על כתב הבוררות בבית הדין. המדובר באותה עילת תביעה- פיטורים ובסעדים הכספיים הנובעים המנה כאשר עתרה התובעת לסעד של אכיפה וסעדים כספיים בכל הנוגע לתנאי שכרה.

 

3. "מחאתו של בעל הדין הנוטל חלק בבוררות, צריך שתעלה "כמו בכל נושא דיוני או מהותי אחר, בדרך מקובלת ובתום לב"[20] "בעל-דין אינו יכול לפנות לבורר לנהל התדיינות לפניו, ומשפסק הבוררות אינו לרוחו לטעון טענת חוסר סמכות"[21" עע (ארצי) 163/06 שרה אכשטיין נ' איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בע"מ (פורסם בנבו, 01.07.2008)

גבול גיזרה ן'

לא נגדרם עיוות דין

 

1. בית המשפט חזר ופסק בהתאם לסעיפים 24 ו26 לחוק הבוררות אם יקבע כי הבוררות חרגה מסמכותה בית המשפט לא יבטל בוררות אם לא נעשה עיוות דין.               סעיף 26(א) לחוק הבוררות קובע, כי על-אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24לא יבוטל פסק בורר, אם לא אירע עיוות-דין. בע"א 79/76 [11], בעמ' 735, אמר השופט ברנזון בקשר לכך:               רעיון הבוררות היה, כאמור בדברי ההסבר בהצעת חוק הבוררות,תשכ"ז-1967, בעמ' 70, להביא "…אמצעי נוח, מהיר וחסכוני ליישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט ולהקל על ידי כך את המעמסה שעל בתי המשפט". המטרה היא לגרום לדין צדק בין הצדדים בצורה מהירה ויעילה, ללא היזקקות למערכת משפטית על כל הכרוך בכך. הליך זה הולך ותופס מקום נכבד יותר בעולם, הן כדי להביא לפתרונות מהירים לאזרח מחד גיסא והן כדי להקל על בתי המשפט מאידך גיסא.      "במה רואה המבקשת דנן את עוות הדין שנגרם לה בבוררות, מתוך כך שעל סכומים המועברים תת ידה זה עידן ועידנים – ואשר אם ישולמו בערכיהם הנומינליים דאז תזכה בשירותים שנטלה, בלא מחיר, והמשיבה, נותנת השירותים, תצא כמעט ריקם – תשלם % 65ריבית לשנה, ריבית ששיעורה כמחצית ואולי פחות, מהריבית המקובלת בשוק?" (סעיף 9לפסק הדין).השופט גם מגיב על טענת העירייה, כי נגרם לה עוול בהיותה אמונה על כספי ציבור, בכך שניתן פסק-דין ללא סמכות, כביכול:
2. ומן העקרון המשפטי חזרה אל התיק בו עסקינן. עיון בפסק הבוררות אינו מגלה כל עיוות-
3. "אם זה עוות-הדין הנטען, אין בליבי שום היסוס לדחות את בקשת הביטול מכל וכל. הסתור והמופרך שבטענה מרובה על העומד. הפרכה הראשונה שבה היא, כי הטוען מדמה למצוא את עוות-הדין במקום שהוא מוצא את עצם עילת הביטול, כאילו הפסיקה בלא סמכות היא היא עוות­הדין, ולא היא. אם כל אימת שאדם קובל על חיוב בפסק בוררות שנתקיימה בו איזו מעילות הביטול, יהא עצם החיוב נחזה כעוות-דין, לא יימצא פסק בוררות שנתקיימה בו עילת ביטול שאין עמו עוות-דין, והוראת החוק שבסעיף 26)( תתרוקן מתוכנה. אין בנמצא הגדרה ממצה לעוות-דין, אבל עקרונות מנחים יש ויש בפסיקה
4.                צודקת לכן, לדעתי, המשיבה בטענתה, כי הכוונה בהוראת החוק האמורה לכך, שאף אם נגדה ההחלטה את המוסכם, הרי, לאור נסיבות המקרה, אין לגלות כי נעשה אי-צדק. לעירייה לא נגרם עיוות-דין, כי, כפי שאמר השופט בפסק-דינו:
5. "אכן, לפי מושכלות ראשונים, בדרך-כלל פעולה שנעשתה בחוסר סמכות או מתוך חריגה מסמכות אינה תופסת והיא בטלה מעיקרה, והצהרה על ביטולה או על בטלותה אינה אלא הצהרה על אי-קיומה מראשיתה. אבל המחוקק, אם רצונו בכך, יכול להפוך סדרי בראשית משפטיים ולקבוע, כי דבר שכרגיל נחשב לבטל מעיקרו, יהא מעתה ואילך כשר ותקף אלא אם בוטל כדין. בולט הדבר לעין, כי זו היתה כוונת המחוקק במקרה דנן, וסימנים רבים מעידים על כך. בראש ובראשונה, סעיף 26(א) עצמו, לפי לשונו, חל בפירוש על כל אחת מעילות הביטול המנויות בסעיף .24ולענין זה אין אף רמז לכך, לא בסעיף 24ולא בסעיף 26, שדין שונה יחול על 3העילות הראשונות, להבדילן מעילות הביטול האחרות".
6. בתיק ע"א 175/83 עיריית נתינה נ. סחף חברה ידראלית עבודות פיתוח פ"ד מ(3) 235
7. נסקור את הפסיקה בקצרה: שעל בית הדין להשתמש בסמכותו לפי סעיף 26(א) לחוק הבוררות ולאשר את פסק הבוררות על אף קיומה של עילה לביטולו. וכך מסבירה ההלכה את העיקרון המשפטי המגולם בסעיף זה: (ע"א 3439/90 ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה, פ"ד מה(3) 349) וכן:
8. כאשר עולה בפני בית הדין בקשה לביטול פסק בוררות, רשאי כאמור בית הדין לקיימו על אף העילות לכאורה לביטולו. את הדיבר "רשאי" על מפרש בית המשפט כחובה לבדוק בכל מקרה של בקשת ביטול פסק בוררות האם נגרם עיוות דין, אם לאו – יקוים הפסק על אף העילות לביטולו (סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, עמ' 482, פיסקה 502)..
10. "פסק בורר אינו עומד למבחן בית המשפט כפסק-דין של ערכאה ראשונה העומד למבחן ערכאת ערעור. המחוקק צמצם את עילות ההתערבות רק לאלה המנויות ברשימה הסגורה שבסעיף 24. טעות של הבורר אינה אחת מהן, אף לא טעות על פני הפסק, שהייתה עילה לביטול על-פי פקודת הבוררות. יתרה מכך, אפילו בהתקיים עילה מהעילות שבסעיף 24, מורה סעיף 26(א) כי בית המשפט רשאי שלא לבטל את הפסק אם הוא סבור שלא נגרם עיוות-דין.
11. מהו פשר הדיבור "עיוות דין" במובן סעיף זה. "יש ועיוות הדין נעוץ בהכרעה המעוותת, הבלתי שקולה, המקפחת, והגורמת עוול, ויש אשר עיוות הדין הוא נגע המתפשט לא בלבד על הפסק, אלא על בנין הבוררות כולו מן המסד ועד הטפחות. ככל שעילת הביטול קלה יותר, יש מקום לדקדק יותר בשאלה אם היה או לא היה משום עיוות דין בעניין, וככל שהעילה חמורה יותר, כגון שתוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, או שקיימת עילת תרמית וכיוצא בה, שבגינה מבטלים אף פסק דין, וממילא גם פסק בוררות, אף לאחר שחלף מועד הערעור (סעיף 10(24)) – נעשה עיוות הדין ברור ממילא, עד שהוא כרוך כאילו בעילת הביטול עצמה ונעשה חופף לה". הגדרה אחרת קובעת: " שאלת עיוות-דין מתייחסת בדרך כלל להליך הבוררות עצמו. צד שהופיע, טען והביא ראיותיו, הנטייה היא לקבוע שלא נגרם לו עיוות-דין, אפילו יש בידו עילת ביטול מוכרת" (פרשת ד.ד.ד בניה עבודות עפר, שם, עמ' 351, מפי כבוד השופטת נתניהו, וראו גם: אונטולוגי, בוררות דין ונוהל, 482-3, 488).     ע"א 646/78 בורוכוביץ נ' עירית רמת-גן, ,
13. רע"א 2876/97 בנק חקלאות לישראל בע"מ נ' משמרת
14. "הלכה פסוקה היא שבית-משפט מוסמך לאשר פסק בוררות על אף קיומה של עילת ביטול הנובעת מחוסר סמכות אם לא גרם הדבר עיוות דין".
15.               וכן:
16. ואם לא נגרם עיוות-דין, בית-הדין מוסמך לאשר את פסק-הבורר, אף אם ניתן בחוסר סמכות: "גם אם הבורר פעל ללא סמכות, עדיין אפשר לאשר את הפסק אם יימצא, לאור מכלול נסיבות המקרה, כי לא נגרם עוול לאף אחד מהצדדים." (בע"א 79/76 מרציאנו נ' בן שושן (פ"ד ל(3) 729)5, מפי כבוד השופט ברנזון).:
17. בכל מקרה חוסר סמכות לא מבטל בוררות מקום שאין עיוות דין:
19.  
21. השופט חריש בת"א (ת"א) 16[ 3251/72], בעמ' 18, לאמור:
22. הטענה כי פס"ד אינו הוגן (ראה להלן) היא טענה על גוף פסק הדין ולא חוקיות הבוררות ואינו מבחינת עיוות דין:

 

ש. סעיף 13 לתצהירך, למה את מתנגדת לפסק הבוררות.

כ. כי הוא לא היה הוגן.

 

ע"א 388/81, תימורים – מושב שתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות וייצמן סול כהנא ואח' , פ"ד לו(4) 264

 

"כידוע, אין ערעור על פסק-דין של בורר. כשמקבלים הצדדים על עצמם למסור את חילוקי הדעות שביניהם לבוררות, מקבלים הם עליהם את שיקול- דעתו ואת הבנתו את החוק ואת העובדות, ואינם יכולים לקבול, כי אלה מוטעים היו על-כן, אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או בשיקול הדעת, אין בכך כדי לבטל את הכרעתו, שהרי על-מנת כן קיבלוהו הצדדים עליהם.")

 

 

רע"א 3297/99 בורוכוב נ' סקופס (דינים עליון, כרך נו, 174, מפי כבוד השופט טירקל.

מוסד הבוררות בא על מנת להחליף את בית-הדין ולא כמבוא אליו. על כן הצדדים בפנייתם המשותפת לבורר נטלו על עצמם את הסיכון שהבורר עלול לטעות ולא על בית-הדין להחליף את שיקול דעתו של הבורר בשיקול דעתו שלו. וכך מנוסחת ההלכה המחייבת בענין זה: "כלל ידוע הוא כי אפילו הוטל על בורר לפסוק על פי הדין, הצדדים נוטלים על עצמם את הסיכון שהבורר עלול לטעות בבואו לפסוק על פי הדין, שהרי הצדדים הם שבחרו את הבורר והם שסמכו על יכולתו לפסוק על פי הדין

 

 

רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 517, מפי כבוד השופט אור

"מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף לבית המשפט ולא מבוא אליו… מתן האפשרות להתערב בפסק בורר, כל אימת שלא יגלה פנים כהלכה בדין, כמוה כהפיכת בית המשפט לערכאת ערעור על פסק הבורר, ונמצא, שהבוררות אינה אלא שלב בהליכים בין הצדדים, אשר את פתרונם הסופי ימצאו בבית המשפט… באשר לתוכן הפסק, בעניין זה סמכו הצדדים על הבורר, שידע לבור דרכו ולהגיע לתוצאה ההולמת. כשהטילו עליו לפסוק על-פי הדין, לא עשו כן אלא על-מנת לחייבו לראות את הדין כמקור שעל פיו יכריע בסכסוך. הם בחרוהו לצורך זה, בסומכם עליו ועל ידיעתו לפסוק על-פי הדין, תוך שהם מכפיפים עצמם להכרעתו, אפילו יטעה בדין… בהטילם על בורר לפסוק על-פי הדין בחרו הצדדים לעצמם בורר, אשר סומכים הם עליו שיוכל לפסוק כך, ונטלו על עצמם את ה"סיכון", שהבורר עלול לטעות."

 

ע"א 318/85, דן כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 275, מפי המשנה לנשיא (כתוארה אז) השופטת בן-פורת.

 

"ניתן איפוא לומר, כי לא על נקלה ייטה בית-משפט להתערב בהחלטתו של בורר, ובוודאי יעדיף, ככל שניתן, להימנע מביטולה. מגמה זו עולה מסעיפי חוק הבוררות שאוזכרו לעיל, וראוי כי תשמש נדבך מרכזי במכלול שיקוליו של בית-המשפט, בעת שהוא דן בבקשה לביטול פסק בורר… מדיניות דומה – בזכות צמצום מירבי בעילות ההתערבות השיפוטית בפסק בוררות – מושרשרת היטב אף בשיטת המשפט האנגלית. בהתאם לחוק הבוררות האנגלי משנת 1979 (1979),ARBITATION ACT, קיימות עדיין במשפט האנגלי אותן עילות ביטול מסורתיות, הקבועות בסעיף 2(23) לחוק הבוררות משנת 1950 (1950) ARBITATION ACT, והן: התנהגות בלתי-הוגנת של הבורר והשגת הפסק בדרך שאינה הולמת. עם זאת, בא סעיף 1 לחוק מ- 1979 ומבהיר, כי מעתה אין לערכאות המשפט האנגליות יכולת לבטל פסק בורר, גם אם טעה הבורר בדין או בעובדות. בכך, גורסים מלומדים אנגלים, יש משום צמצום משמעותי ביכולת ערכאות המשפט להתערב ולבטל פסק בוררות… … אף בשיטת המשפט האמריקנית ניכרת מגמה ברורה של צמצום ניכר ביכולת ערכאות המשפט לבטל פסק בוררות. טעות גרידא של בורר בחוק או בעובדות לא תהווה עילה לביטול פסקו; מבטלים את הפסק רק במקרים חריגים, כגון חריגה מסמכות."

 

"אכן, אם בסוגיות מסוימות יש צידוק להרחיב את משמעותו של הדיבור סמכות, אין הדבר כן בדיני בוררות, שבהם מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר". (שם, מפי כבוד השופט אור).

 

1. כפי שניתן לראות – המדובר בסיבוב שני – לאשר שפנתה לדין תורה לנצל את הזכויות הידועות לה ואת יכולתה לקבל הרכב שנוח לה בזמינות מידית וללא כל עלות כספית ולאחר שנועצה עם עו"ד תוך שהיא יודעת את כל זכויותיה לפנות לבית הדין לעבודה וכן נועצה את טוען רבני או בעל בקיאות בנושא – היא עשה סיבוב שני של 500,000 ₪ בתביעות נפל כאלו ואחרות.
2. החרף הקבוע בפסק-דין הביניים ובהיות הליך תלוי ועומד להסדרת המחלוקות המשפטיות בין הצדדים בפני בית הדין באשדוד הגישה התובעת כאן את כתב התביעה.

טענות בע"פ כנגד שטר

1. נחזור להוראות שטר הבוררות:
2. "כל הנ"ל מעשה בקנין אגב סודר באופן המועיל ביותר בהודאה גמורה ובלב שלם ובישוב הדעת בביטול כל המודעות וכו' ובפסילת עדים שיעידו על מודעא או אונס"
3. היום טוענת המשיבה כי היא שיקרה לדיינים התובעת – המשיבה בנוכחות הדיינים חתמה על שטר בוררות (פעם נוספת) בפני הדיינים בו היא מודיעה להם.
   1. שהיא מוכרת להם את החוב (קנים הסודר)
   2. שהיא פונה לבוררות בלב שלהם .
   3. שהיא פונה לבוררות בישוב הדעת
   4. שהיא לא תטען בעתיד ללחץ בלתי הוגן ,אילוץ ,כפיה, אונס כנגד חתימתה על שטר הבוררות או ההליך
4. ללא זאת הדיינים כלל לא היו דינים בעניינה – בניגוד לחוק – בהלכה דיין אין כל הגנה כנגד תביעה אישית בגין פסקי דין שהוא נותן ועל כן אף דיין לא יתחיל לדון בתיק כאשר אינו משוכנע שהצדדים התייצבו
   1. "נאלצה בלית ברירה לקחת חלק בשלב זה חלק בהליך,למרות שזה נכפה עילה" "מתחייבים לשלם כל מה שיחייבו, כן הננו מוחלים כל מה שיפטרו ,הכל כפי ראת עיניהם, והננו מקבלים עילו בין לדין ,בין לפשרה ,בין לטעות הכל בהתאם לשיקול דעתם……תוקף שטר זה לזמן בלתי מוגבל ,כתוקף שטרי בוררין מועילם לפי תורתנו הקדושה , וכתוקף קאמפראמיס[8] המועיל על פי חוקי הממשלה " "הרשות בידי הבוררים להוציא פסקי דין ביניים.. כן לתת פסק ביניים המכריע בחלק מנושאי הבוררות ""ובמקרה הצורך לקבל עדות שלא בפני בע"ד"
   3. ובהמשך:
   4. בהמשך:
   5. בהמשך נאמר :

• לכשניתן פס"ד ביניים בו נדחתה תביעת האכיפה נותרו לבירור השאלות הממוניות בשאלת תביעת שכרה של התובעת אשר עדיין תלוי ועומד בין הצדדים בפני ביה"ד באשדוד.

 

1. יוטעם כי במסגרת הסכם העבודה מחויבים הצדדים בבירור המחלוקות בפני מוסד בוררות הלכתי.
2. נוכח האמור תטען הנתבעת כי דין התביעה להידחות על הסף בשל כל אחד מהנימוקים שלהלן:

1. התביעה מוקדמת, והוגשה בטרם עת.
2. העניין תלוי ועומד.
3. השתק עילה.
4. כלל סופיות הדיון.
5. חוסר סמכות של כבוד בית הדין הנכבד.
6. היעדר תום לב משווע וחוסר ניקיון כפיים.
7. השתק ומניעות.
8. התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
9. התובע עושה שימוש לרעה בזכות משפטית, ככל שזו קיימת לה.
10. קיים השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ו/או מעשה בית דין ו/או השתק ו/או מניעות המשתיק ומונע את תביעת התובעת כולה ו/או מקצתה.
11. דין התביעה להידחות על הסף לאור חוסר תום לבם המשווע של התובעת .

1. לא כל שכן במקרה דנן בו התובעת מיוזמתה הגישה תביעה כנגד הנתבעת במסגרת ביה"ד באשדוד והיא זו שעתרה כנגד אי המשך העסקתה ותנאי שכרה ופיצויי הפיטורים המגיעים לה.
2. לא כל שכן במקרה דנן בו התובעת היא שיזמה את תביעתה במסגרת בי"ד אשדוד- קרי היא בחרה את מנגנון הבוררות שסברה כי הוא הוגן מבחינתה- וגררה את הנתבעת לידון בבית דין זה ולחתום על שטר בוררות. ע"כ אין ספק כי המדובר בגוף אשר התובעת סברה כי הוא הוגן בדינו ודן דין אמת ולא במנגנון בוררות שנכפה עליה ע"י המעביד.
3. ההתנהלות בה עובד גורר את המעביד למוסד בוררות הנראה בעיניו ולאחר שמתקבל פסק דין ביניים –שלא נראה בעיניו – מפסיק ההליך בהתהוותו ופונה לבית הדין הנו התנהלות בחוסר תום לב משווע ושלא כדין.
4. במקרה דנן קיים פסק דין ביניים חלוט והליך תלוי ועומד בעניין התביעות הכספיות. לית מאן דפליג כי זכויות אלה הנן ברי בוררות. יש לדון בכל השאלות המתעוררות בתובענה בפני המוסד לבוררות, הן על פי ההלכה הפסוקה, והן מטעמי יעילות הדיון ומניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר. וממילא יש למנוע מצב של הכרעות סותרות.

 

__________________

בן ציון י.א. שפר, עו"ד

ב"כ המבקשת

 

 

 

 

 

 

 

[1]

 אני רוצה. לא גמרנו לדבר על זה בדיון הראשון לכן בדיון השני רצינו למצות והנחנו על השולחן לאחר שהדיון הסתיים.

 

[2]

[3]

[4] קמפראמיס – פשרה בלע"ז –  פסיקה על דרך הפשרה כגון סעיף 79א '

[5] ראה פסיקתו של ביה"ד הארצי אשר אישר פסקי בורר במקרים דומים כגון סק 000020/07   מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אי סי איי טלקום בע"מ, דב"ע נו/20-3, תנובה נגד שלום מאיר ואח',

 

[6] עע 657/05, עע 682/05 עזבון המנוח יגאל ליבוביץ ז"ל – תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ,  22.4.07; רע"א 1006/07 עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ  נ' קרקעות עמק במרחב  (1998) בע"מ,

[7] האסמכתאות מצורפות בגוף פסק הדין

[8] קמפראמיס – פשרה בלע"ז –  פסיקה על דרך הפשרה כגון סעיף 79א '