בש"א (תל-אביב-יפו) 207733/09
ת"א (תל-אביב-יפו) 38417/07
גור-אל ענת
נ ג ד
ברק אליהו
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[08.07.2009]
כב' השופט שינמן יעקב
בשם התובעת – עו"ד יפה צור
בשם הנתבע – עו"ד אייל עברון
החלטה
בפניי בקשת הגב' גור אל ענת (להלן: "המבקשת" או "הגב' גור אל") לביטול פסק דין, שניתן על ידי כנגדה, ביום 23.9.2008, בגין אי התייצבותה ו/או ב"כ לדיון שהתקיים באותו המועד.
רקע
ביום 10.6.2007, הגישה המבקשת תביעה כספית בסך 165,000 ₪, כנגד ברק אליהו (להלן: "המשיב" או "מר ברק"), וכנגד פריזמה השקעות בע"מ (להלן: "פריזמה"). פריזמה נמחקה מכתב התביעה, בהסכמת הצדדים, ביום 19.2.09, ללא צו להוצאות.
לטענת המבקשת, המשיב אשר הציג עצמו, כמנהל השקעות, ניהל את תיק ההשקעות שלה.
על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת העבירה בין התאריכים 26.2.03 ועד לחודש אוגוסט 2004, סכומים שונים, אשר הסתכמו בסך כולל של 260,000 ₪, אשר מתוכם ביקשה המבקשת לפדות, בשנת 2002 סך של 20,000 ₪, שהועברו אליה בחזרה ע"י המשיב. המשיב ידע כי באותה תקופה הייתה המבקשת בעיצומו של הליך גירושין קשה, ובכל התקופה הרלוונטית רצתה להאמין כי סכומי הכסף אשר הופקדו אצל המשיב, ישמשו כעוגן כלכלי מסוים לאחר הגירושין, ולפיכך ביקשה מהמשיב להשקיע את הכספים בתיק השקעות סולידי אשר מורכב בעיקרומאגרות חוב.
משביקשה המבקשת בחודש יוני 2005, להתעדכן במצב תיק ההשקעות, נמסר לה כי התיק משוערך כתיק הפסד, ומשביקשה מהמשיב לפדות את התיק לפי ערכו ליום 26.6.2005, הסתבר לה כי המשיב לא השקיע כלל את כספה בניירות ערך המפורטות במכתבו מיום 26.6.05 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה), ולמעשה, על פי הנטען בכתב התביעה, נפלה קורבן למעשה נוכלות ומעשיו של מתחזה.המבקשת פנתה למשיב ודרשה את כספה חזרה, ולאחר דרישות רבות, הודה בפניה, לטענתה, המשיב כי אכן כספה לא הושקע בשוק ניירות הערך בישראל והמשיב שלשל כספים לכיסו הפרטי. המשיב השיב למבקשת סך של 75,000 ₪ עד כה מסכום הקרן שהופקד אצלו, ונותר חייב לה סך של 165,000 ₪, כערכם ביום הפקדתם אצלו.
לטענת המשיב, התביעה הינה תביעה קנטרנית וטורדנית, לטענתו, הוא לא הציג עצמו בפני המבקשת כמנהל תיקי השקעות. עוד טען כי לא קיבל מהמבקשת כל הוראות מיוחדות כיצד להשקיע את הכסף והשקיע אותו בהתאם למסגרת השקעותיו הפרטיות שלו, וכי מעולם לא התחייב בפניה כי הינו אחראי להפסדיה ולא דרש כל עמלה על פעולותיו הרבות, כמקובל ע"י מנהלי תיקים מקצועיים.
לטענתו, נפל קורבן, כששימש ככלי בידיה של המבקשת, שהשתמשה בו כצינור להעברת כספים שניסתה להעלים. במסגרת נסיונותיה אלו להעלים כספים, הפקידה המבקשת את הכסף, בחשבון שנפתח עבורה הרחק מהבנקים המוכרים. המבקשת פעלה כנוכלת מקצועית וכאשר זייפה בפברואר 2003 מסמך לצירוף שמה כנהנה בחשבון שהועבר אליה לחתימה, תוך שהיא מזייפת את חתימת המשיב על המסמך כנהנה בלעדי, ומסבכת בכך את המשיב בהצהרה כוזבת ובעבירה פלילית.המבקשת לא נקטה בכל אמצעי זהירות מקובל והגיוני ולא שמרה או פיקחה על הכספים, לו הייתה עושה כן הייתה יכולה לדעת באילו ניירות מושקעים כספיה ויכולה הייתה לתת על כך ביקורת.
הליכים
ביום 12.3.08, התקיימה בפניי ישיבת קדם משפט ראשונה, בה נוכחה המבקשת וב"כ. בסופה של הישיבה, הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור. במקביל הוריתי בסוף הישיבה לצדדים, להגיש תצהירי עדות ראשית: המבקשת עד ליום 15.6.08 והמשיב, עד ליום 15.9.08, כמו כן, ישיבת קדם משפט נוספת נקבעה ליום 23.9.08.
תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת, לא הוגשו לא במועדם ולא בכלל.
כשראה המשיב כי המבקשת אינה מגישה תצהירי עדות, הגיש המשיב בקשה, להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ולא לאפשר למבקשת להגיש תצהיר עדות מטעמה. ביום 7.9.08 הוריתי כי על ב"כ המבקשת ליתן תגובתו לבקשה. להחלטתי מיום 7.9.08 לא נענה ב"כ המבקשת ולא הגיש תגובה.
בדיון שנערך ביום 23.9.08, לא התייצבה המבקשת ו/או ב"כ, ואף הסתבר לי ע"י ב"כ המשיב, כי המשיבה ו/או ב"כ לא התייצבו לשתי ישיבות הגישור שנקבעו.
לפיכך, קבעתי בפסק הדין, מיום 23.9.08, כי: "מכל אחד מהטעמים האמורים ובייחוד מכולם ביחד נראה כי התובעת זנחה תביעתה ובכל מקרה לא התייצבה לדיון היום שנקבע בנוכחותה. בנסיבות אלו, ומכוח הסמכות הנתונה לי עפ"י תקנה 157(3) לתקנות סד"א התשמ"ד-1984, אני דוחה את תביעת התובעת.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ". (להלן: "פסק הדין").
הבקשה
ביום 9.3.09, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, בה היא טוענת, כי רק לאחרונה נודע לה על פסק הדין. לטענתה, במסגרת התביעה העיקרית הייתה מיוצגת ע"י עו"ד רם בן שבתאי (להלן: "עו"ד בן שבתאי") ומזה חודשים רבים שניסתה ליצור עימו קשר, ללא הצלחה. למבקשת הסתבר בדיעבד, כי עו”ד בן שבתאי אינו עובד עוד כעורך דין עצמאי, וכל ההודעות הטלפוניות והכתובות שהותירה לא נענו ואף לא הצליחה לאתרו פיזית. בלית ברירה פנתה בעצמה לבית המשפט, שם התברר לה כי התיק נסגר. כעבור מספר חודשים הצליחה המבקשת ליצור קשר עם עו”ד בן שבתאי, וכאשר שאלה אותו למצב התיק ענה כי איננו יודע מה מצבו, אך הוא חדל מלטפל בו, ורק ביום 12.2.09 הסכים ליתן לה מכתב שחרור התיק עם החומר שהיה בו.
במקביל פנתה לבית המשפט ובחנה את התיק, ונדהמה לגלות כי ביום 23.9.08 לא הופיע עו”ד בן שבתאי לישיבה, ובהעדרו סבר בית המשפט כי זנחה את תביעתה.
לטענתה לא הובהר לה ע"י עו”ד בן שבתאי, כי מועד הישיבה הנו מועד סופי לקיומה, באשר היו אמורים להיות ישיבות גישור, והסתבר לה בדיעבד כי עו"ד בן שבתאי לא הופיע גם לישיבות הגישור והם לא התקיימו, לא פעל להגשת תצהירים כפי שהיה צריך ואף לא נכח בישיבת הדיון ביום 23.9.08.
לטענתה, ברור כי לא זנחה תביעתה, שכן לו ידעה כי עו"ד שבתאי החליט על דעת עצמו וללא יידועה להפסיק את הטיפול בתיק, הייתה מעבירה את הטיפול לעו"ד אחר כפי שעשתה מייד עם קבלת מכתב השחרור. המבקשת סוברת כי יש לה טענות הראויות להתברר בייחוד נוכח טענות ההגנה וכי תביעתה ראויה וצודקת, לטענתה בהותרת הדחייה על כנה יגרם לה עיוות דין מוחלט.
לטענת המשיב, ביום 12.3.08, נקבע כי התיק יועבר למנ"ת להליך גישור לבקשת הצדדים, ובנוסף נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, כמו כן, נקבעה בישיבה זו ובנוכחות ב"כ המבקשת עצמה, מועד לדיון הבא ליום 23.9.08, בשעה 10:00 בבוקר. המבקשת ידעה היטב על מועד הדיון וכן על ההליכים שיש לקיים עד למועד זה. זלזול המבקשת בבית המשפטוהתעלמותה מהחלטות שיפוטיות המשיכו לכל אורך ניהול ההליך המשפטי.
ביום 23.6.08, שלח ב"כ המשיב לעו"ד בן שבתאי, מכתב המבקש לדעת מדוע לא הגיש ב"כ המבקשת תצהירי עדות וזה התחייב להגישם עד סוף יוני 2008. גם לבקשה שהוגשה לבית המשפט מיום 1.9.08 בדבר אי הגשת תצהיר המבקשת, לא הגיבו המבקשת או בא כוחה.
המבקשת טוענת, כי לא הצליחה ליצור קשר עם בא כוחה ומנגד לא מסבירה כיצד ב"כ הנתבע שוחח עם ב"כ המבקשת טלפונית, וכיצד התעלמה היא, ממועדי הגישור ומועד הדיון עליו ידעה באופן אישי. המבקשת מציינת בתצהירה כי רק לאחרונה נודע לה על פסק הדין, ומנגד מציינת כי מזה כמה חודשים שהיא מנסה להשיג שחרור מעורך דינה. אין ספק כי חלפו מעל חמישה חודשים מאז פסק הדין, המבקשת אינה מציינת בבקשתה נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול פסק הדין חמישה חודשים לאחר שניתן, ולא מציינת את המועד הראשון והמדויק שנודע לה על פסק הדין. המבקשת אינה מסבירה מדוע לא פנתה באמצעות עורך דינה בבקשה זו, כדי להבהיר מצב הדברים ולבקש הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, גם כעת לא מבקשת המבקשת הארכת מועד לבקשתה לביטול פסק הדין. התנהלות המבקשת באופן אישי הביעה זלזול בבית המשפט ובהחלטות בית המשפט וכך נוהגת גם כעת, כשמתעלמת היא מההוצאות שלא שולמו למשיב, מתעלמת מההליך הנכון של בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ומתעלמת מהחלטות שיפוטיות שהיו ידועות לה אישית.
דיון והכרעה
מעיון בבקשה בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 7,500 ₪ כתנאי לביטול פסק הדין, והכל כפי שיפורט להלן.
הלכה מקדמת דנא הינה, כי ביטול פסק דין שניתן בהעדר נבחן בשני מסלולים. האחד ביטול מחובת הצדק, והשני ביטול מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, לפי תקנה 201 לתקנותסדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "תקסד"א").
מקום שפסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל – דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק". (ר' א' גורן, 'סוגיות בסדר דין אזרחי', מהדורה שביעית, עמ' 281 ).
בעניננו ברור מעל לכל ספק, כי המבקשת לא התייצבה לדיון למרות שזומנה כדין. ניסיון המבקשת בבקשתה, ליצור הפרדה בינה לבין בא כוחה, הינו ניסיון מלאכותי שנידון לכישלון. בא כח התובעת מייצג אותה, וכל עוד הוא לא שוחרר ע"י בית המשפט, הוא הכתובת לזימונים ולפניות. ייתר על כן יש לחזור ולהאיר, כי המבקשת עצמה ידעה על המועד שנקבע ליום 23.9.08, או על החובה להגשת התצהירים, שהרי נכחה היא בישיבת קדם המשפט הראשונה בא נקבעו המועדים.
ההלכה בעניין ביטול מחובת הצדק סוכמה בבר"ע (תל-אביב-יפו) 2411/02 בנק לאומי לישראל נ' רינה מיכאלי.
בעניין בקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד, שניתן בשל אי התייצבותו של המבקשת נאמר בספרו של א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 281 כי: "יש לבחון את הסיבהלאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת, אלא שכך או כך, יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן".
מהעובדות המפורטות לעיל עולה, כי המבקשת עצמה עיניה והניחה כי בא כוחה דאז, עו"ד בן שבתאי, הגיע לישיבות הגישור וכן לישיבת קדם המשפט ולא נותנת הסברים מניחים את הדעת מה הייתה הנחתה לאי הגשת תצהירי העדות, בהם היה עליה ליטול חלק או לאי עדכונה או זימונה, לישיבות הגישור.
בבקשתה של המבקשת, איני מוצא כל הסבר מניח את הדעת לחוסר המעש בה נקטה המבקשת ומדוע לא הגיעה בעצמה לישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 23.9.08 ו/או מדוע לא שלחה כל הודעה לבית המשפט, מטעמה, כי היא לא מצליחה ליצור קשר עם בא כוחה ו/או מדוע לא ביקשה מבית המשפט להחליף ייצוג, עוד טרם ישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 23.9.08 בנוכחותה, שכן על פי טענתה לא הצליחה ליצור עם עו"ד בן שבתאי קשר משך חודשים.
המבקשת ידעה כאמור, כי עליה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, עד ליום 15.6.08, שכן נכחה היא בישיבת קדם המשפט, בה נקבעו המועדים להגשתם, ומשאלה לא נגבו ולא הוגשו ע"י בא כוחה דאז, כבר אז היה עליה לפעול להחלפתו של עו"ד בן שבתאי, לו סברה כי זה האחרון אינו ממלא תפקידו. אלא שנראה כי המבקשת העדיפה לנקוט בעצימת עיניים ובחוסר המעש, ולהמתין שמא אלה יוגשו יש מאין. לא כך נוהג תובע סביר אשר מעוניין כי תביעתו תתברר בפני בית במשפט.
לא זו אף זו, המבקשת לא רק שלא מגישה תצהירי עדות ראשית, היא אף לא טורחת לברר את מועדי ישיבות הגישור שנקבעו, לא מוודא אם בא כוחה, דאז, הגיע לישיבות הגישור או מה עלה בגורלם, עם ביהמ"ש.
המבקשת מחד פורסת שלל טענות כנגד עו"ד בן שבתאי, בבקשתה וכי לא הצליחה ליצור עימו קשר משך חודשים, ומאידך אינה נותנת כל הסבר המניח את הדעת להתעלמותה שלה, ממועדי הגישור ומועד ישיבת קדם המשפט עליו ידעה באופן אישי ואין זה סביר בעיני כאמור, כי תובע בכלל ובייחוד כזה שהיה נוכח בישיבה, אינו מתעניין בגורל התיק המנוהל ע"י עורך דינו והוא אדיש למועדים ולהוראות שניתנו בהחלטת בית המשפט.
לטענת המבקשת, רק בחודש פברואר 2009 עת הסכים עו"ד בן שבתאי להיפגש עימה, נודע לה הוא איננו מטפל יותר בתיק, וביום 12.2.09 הסכים ליתן לה מכתב שחרור ורק אז פנתה לבית המשפט וגילתה על עצם קיומו של פסה"ד.
המבקשת אינה מצרפת לבקשתה כל תצהיר מטעם ב"כ דאז בן שבתאי לאימות נכונות הדברים, על אף שיכלה הייתה לעשות כן בנקל, אך מעבר לכך, אם למבקשת יש טענות כלפי עו"ד בן שבתאי, באשר לאופן טיפולו ו/או רשלנותו בתיק דנא, הרי שאלה ראויות להתברר בינה לבין עורך דינה תוך מיצוי זכויותיה לפי הדין, ולא במסגרת ההליך דנא.
באשר לשאלת סיכויי ההצלחה של המבקשת
בעניין זה טענה המבקשת, בתשובתה, כי היא סוברת שמדובר בתביעה הראויה להתברר, ועל כן מן הראוי ליתן לה יומה בבית המשפט. לטענתה לו סבר בית המשפט כי אין כל ממש בתביעה הרי שהיה דוחה או מוחק אותה על הסף ולא מוביל מהלך של פניה לגישור וקביעת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית.
זו הנחה מוטעית שאין להסיק ממנה דבר וחצי דבר לעניין דעתו של בית המשפט לעניין סיכויי ההצלחה בתיק. בית המשפט אומר דעתו בפסקי הדין או בהחלטות או באמירות מפורשות ואין להסיק מהעברת התיק לגישור מסקנות. פעמים העברה לגישור יש בה כדי לשכנע או להאיר את עיני אחד הצדדים לחזור בו מטענותיו ובכך לחסוך בהוצאותיו.
מאידך, כידוע ההלכה הינה כי, מקום בו אחד הצדדים לא התייצב וניתן נגדו פסק דין בהעדר, הרי שבדיקת סיכויי ההצלחה נעשית על פי כתבי בית הדין המצויים בתיק ביהמ"ש.
על פי כתבי בית הדין המצויים בפניי, התובעת מעלה טענות קשות כנגד הנתבע, ובשלב זה לא ניתן להעריך את סיכויי תביעתה של המבקשת ולא ניתן לקבוע כי התביעה הינה חסרת סיכוי. איני סבור, כי כבר בשלב זה יהיה נכון, לסגור את דלתות בית המשפט בפני המבקשת, על אף חוסר המעש המפורט לעיל, בו נקטה, דבר שיצטרך להתבטא בהוצאות, אך לא בסגירת דלתות בית המשפט בפניה.
לעניין פסיקת גובה ההוצאות שיש להשית על התובעת, יש ליתן גם את הדעת גם לעובדה כי על אף שפסק הדין, נחתם על ידי כאמור ביום 23.9.08, הגישה המבקשת בקשתה זו רק כעבור שישה חודשים לאחר מכן, ביום 9.3.09, מבלי לפרט כל טעם מיוחד וזאת ללא כל בקשה להארכת מועד כמצוות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, (להלן: "תקסד"א") המורה כי:
" מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או בזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
המבקשת בבקשתה אינה מצינת מה התאריך המדויק בה נודע לה על פסק הדין.
על פי תקנה 201 לתקסד"א, על המבקשת היה להגיש בקשה לביטול פסה"ד, 30 יום מיום מתן פסה"ד. איני מקבל את גרסת המבקשת, כי פסק הדין נודע לה רק בחודש פברואר 2009, שהריי, מהחומר הראייתי שבפניי, עולה, כי ידעה, כאמור על ישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 23.9.08, עוד בישיבת קדם המשפט ביום 12.3.08, בה נכחה המבקשת. המבקשת לכל המאוחר הייתה אמורה לברר את גורל תיקה, ביום 24.9.08 דהיינו יום לאחר המועד שנקבע. תובע סביר וזהיר היה בודק גורל הדיון שנקבע בנוכחותו, ולא ממתין חודשים כה ארוכים עד להגשת בקשת הביטול.
המבקשת כאן, בחרה במודע להתעלם מכל החלטות בית המשפט, ורק כעבור כחצי שנה מיום מתן פסק הדין, שבה היא לבית המשפט "לבחינת התיק". איני סבור כי התנהלות זו, הינה התנהלות ראויה של ניהול תיק ע"י תובע שאינו מקיים ומזלזל באופן שיטתי בכל החלטות בית המשפט.
לסיכום, אני סבור כי יש מקום, בענייננו, להפעיל גם את שיקולי הצדק לטובת המבקשת, ובעניין זה כבר נפסק ברעא 04 / 3454 יעקב ורקר נ' עמי הראל [פורסם בנבו]:
"זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. זכות זו מקרינה על דרך הפעלת סדרי הדין, ובתוך כך על ההתייחסות המתבקשת להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של בעל דין. יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעל הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט להגנה על אינטרס הציבור כולו. מכאן כי "בצד המשקל הרב הניתן לזכות של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטלות על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט, וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (רע"א 8292/00יוספי נ' לוינסון, [פורסם בנבו], פסקה 5). (ההדגשה אינה במקור י.ש).
כאמור, סברתי, כי יהיה זה נכון להפעיל בענייננו גם את שיקולי הצדק, ולא להותיר את פסק הדין על כנו, ובכך לסגור את דלתות בית המשפט מפני המבקשת, וזאת, בין היתר, היות ובשלב זה לא ניתן להעריך באופן ברור וחד משמעי כי למבקשת אין סיכוי בתביעתה, ומן הראוי כי יהיה למבקשת יומה בבית המשפט.
בנסיבות העניין אני סבור, כי הטלת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪+מע"מ, על המבקשת כתנאי לביטולו של פסק הדין, הינו סכום ראוי שעל המבקשת לשאת כתוצאה מאי התיצבותהלישיבה שנקבעה, אי הגשת התצהירים וכל הכרוך בכך.
סוף דבר
בכפוף, לתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד הליך זה בסך כולל של 7,500 ₪+מע"מ, כתנאי לביטול פסק הדין, אשר תשלם המבקשת למשיב תוך 30 יום מהיום, הבקשה מתקבלת, ופסק הדין מיום 23.9.08 שניתן על ידי יבוטל.
לא ישולם הסכום במלואו ובמועדו יעמוד פסק הדין מיום 23.9.08 בעינו.
ככל שתשלם המבקשת את ההוצאות במלואן ובמועדן, היא תפנה בבקשה לחידוש ההליכים, התיק יועבר למנ"ת, לקביעת מותב שידון בתיק.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ט"ז בתמוז, תשס"ט (8 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.